זה לא סוד שהכריזה במשחקי הבית של הפועל ירושלים הפכה להיות לאחד הגורמים המתסיסים (בלשון המעטה) ביציע וכי הדעות חלוקות לכאן ולכאן ונטועות בהשקפות פוליטיות עמוקות, לדעתי.
עד לשבוע האחרון, גם אני חשבתי שניתן לוותר על הכריזה בשפה הערבית מתוך כבוד לכולם ואמונה שאין באמת ייחוד או חיזוק משמעותי לכריזה בשפה הערבית, וזאת למרות הכבוד הגדול שאני רוחש באופן אישי לזוהר ולסיבות שבגללן הוא בכלל התחיל לכרוז בערבית.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
רוצים להישאר מעודכנים?
אבל לאחר משחק הנבחרת האחרון באיצטדיון טדי נגד אנדורה, בו הקהל ביזה את הנבחרת הלאומית במופע גזענות מחפיר נגד שחקן הנבחרת, מוחמד אבו פאני, הבנתי שטעיתי טעות מרה. לא רק שאסור ולו למשחק אחד להפסיק את הכריזה בשפה הערבית, אלא הלוואי שבכל משחק בליגה והנבחרת יכרזו בשתי השפות – עברית וערבית.
מופע הגזענות כלפי שחקן שבחר לייצג את המדינה במשחקי הנבחרת היא תופעה בזויה שהלוואי ותחלוף מן העולם. העובדה שאנחנו כקהל מוכנים לסבול גזענות כזאת היא הזויה, וצריך לעקור את התופעה מהשורש. דווקא כריזה בערבית היא הדרך לצמצם את הגזענות והשנאה, דווקא יש להשאיר את הכריזה בערבית על מנת שלא יחזרו מחזות מבישים כלפי שחקנים ערבים על המגרש.
כולי מלא גאווה על העובדה שזוהר לא נשבר והמשיך לכרוז בערבית וזאת למרות מחאות חזקות נגדו. מקווה שלאחר הבזיון מול אבו פאני, כולם יבינו שאי אפשר להמשיך אם השנאה הזאת. כל מי שאוהב כדורגל ראה את ההצלחה המטורפת של הנבחרת עד גיל 20 באליפות העולם ("מונדיאליטו"), כאשר השחקנים והקהל רואים רק כדורגל ללא פוליטיקה וללא שנאה וגזענות. זה מדהים מה ניתן להשיג. הלוואי ונצליח לעשות זאת גם עם הבוגרת והשינוי מתחיל עם הקהל ואם מחוות קטנות כמו כריזה בשפה הערבית.
בנימה אישית, אני יודע שמרבית החברים הקרובים שלי בקהל מתנגדים לכריזה בשפה הערבית, אבל חייב לומר זאת ככל שנדע לשים את השנאה והפוליטיקה בצד, נוכל לייצר כאן מציאות אחרת. יאללה הפועל ואל אל ישראל.
