מותו הפתאומי של אבי הראל היא מכה גדולה ואירוע מצער מאוד עבורי. הכרתי אותו באופן אישי מהימים היפים שלנו ביחד בהפועל ירושלים, ויש לנו היכרות טובה של למעלה מ-30 שנה. אפשר להגיד הרבה דברים חיוביים על אבי, אבל הדבר הבולט ביותר באישיותו היה היותו הבנאדם הכי אופטימיסט בסביבה. מעבר לכך הוא היה פיקח, חריף שכל, בעל חוש הומור יוצא מן הכלל. פשוט אבידה גדולה למשפחת הראל, למכריו ולכל אוהביו.
כשהגעתי להפועל בתחילת שנות ה-90 אבי ליווה אותי. קודם כאיש הנהלה ולאחר מכן כיושב ראש. צריך להבין שבאותם ימים הפועל היתה במציאות כלכלית קשה, חיינו על הקצה רוב הזמן וכשהוא הגיע למערכת הוא הפיח תקווה ופיזר המון אופטימיות, אבל בעיקר הרגשנו את האבהיות שבו. "אל תדאגו, אני אטפל בכם", היה המוטו שלו וככה הרגשנו. יותר מהכל רציתי שהפועל תנצח בשבילו.
הוא היה איש עסקים ממולח וידע לאן הוא נכנס כשהגיע להפועל, והיה מאוד מסור אליה. האהבה שלו לקבוצה האדומה היתה מטורפת. אפשר להגיד שהוא זה שהקפיץ את הפועל מדרגה, מעוד קבוצה בכדורסל הישראלי לקבוצת צמרת, כאשר במהלך אחד בלתי נתפס של אותם ימים הוא הנחית את מיקי ברקוביץ' במלחה. זה שווה ערך כיום להגעה של מסי למיאמי. זה הקפיץ אותנו לחלוטין ברמה במקצועית, כי מיקי היה פיגורה וזה היה מהלך אדיר של אבי הראל שלא פחד לקחת סיכונים.
רוצים להישאר מעודכנים?
הייתי קרוב אליו ברמה האישית, הוא היה משתף אותי בכל מיני נושאים ויש לנו הרבה "שעות טיסה" ביחד. הוא תמיד אחד שהיה כיף לדבר איתו ואיש שיחה מדהים, שאפשר לצחוק איתו. הוא היה בנאדם אדיר ואם יש משפט שהכי מאפיין אותו – "במקום שאין אנשים תהיה איש". זה פשוט הוא.
היה לנו גם חיבור דרך בנו גיא, עוד מימיו כאפסנאי בתחילת דרכו כשאבי ביקש שאלווה את בנו באופן אישי. הקשר שלו עם גיא היה מאוד חזק והוא ליווה אותו מלמעלה גם כשהיה מנכ"ל המועדון. היה לו מאוד חשוב שגיא יצליח, הוא היה כמו הליקופטר מלמעלה שרואה דברים, מייעץ ומכוון. אחד הרגעים הכי גדולים של אבי בחיים היה לראות את הפועל ירושלים זוכה באליפות הראשונה כשגיא היה מנכ"ל. זה היה לו כל כך חשוב ההצלחה שלו ושל הפועל יחד.
יותר מהכל אבי השאיר משפחה מלוכדת ואוהבת. ההלוויה הייתה מרגשת מאוד, מהמרגשות שיצא לי להיות, עד כדי כך שזה לא יוצא לי מהראש. אין אחד שלא רצה להספיד אותו. הוא ללא ספק יחסר לי באופן אישי.
