“עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל”, אמר בעבר יגאל אלון. אם יש דבר משמעותי שהפועל ירושלים מנסה לעשות בשנים האחרונות, הוא לחבר בין הקצוות של המועדון שלפני הפירוק לזה שאחריו. בשבת האחרונה, במחצית המשחק מול מכבי חיפה, זכו שחקני העבר זוכי הגביע משנת 1973 בטקס הוקרה מרגש וחשוב לכבוד 50 שנים להנפה ההיסטורית. לחיבור הזה יש משמעות כפולה – ראשית, להעניק לאותם שחקני עבר מקום של כבוד במועדון, במיוחד שהם היו אלה שהביאו את התואר היחיד בכל שנות קיומו. שנית, חיבור. בסופו של דבר המועדון הוא אחד והוא של כל האוהדים, אלה שעוד זכו להגיע למגרש בקטמון, לימק”א ולטדי שצפו בהתפוררות, הפירוק, הפירוד והאיחוד ושרכשו מנוי לקבוצה המיוחדת הזו שתקעה יתד קטן בליגת העל. החיבור הזה הוא תהליך והקשר עם העבר הוא חשוב וקריטי על מנת לאחות את הסדקים שעדין קיימים בין חלק מאוהדי הפועל ירושלים “הישנה” לזו החדשה. שאפו ענק למועדון על הטקס המכובד.
רוצים להישאר מעודכנים?
כן. היה גם משחק פתיחת עונה ביתי עם הרבה רעש, צבע וקהל, שעדיין לא מצביע ברגליים. למרות מיעוט הקהל, הפועל הגיעה לשחק כדורגל ולרגעים ארוכים היתה טובה יותר ממכבי חיפה. אם נסתכל על הקבוצה האורחת נראה שהיא טובה יותר בכל עמדה על המגרש, אבל באותם רגעים, במיוחד במחצית השניה, הפועל שיחקה טוב והגיעה למספר הזדמנויות, שלא מצאו את הרשת.
נדמה שחיזוק בדמות חלוץ זר, שככל הידוע אמור לחתום בקרוב (ההולנדי ילה דאון) יכול לתת מענה הולם לקבוצה ולהגדיל את יכולת ההבקעה והאיום על השער של היריבה. אם נשפוט לפי המשחק האחרון, אז יכולנו לצאת מאוכזבים שהמשחק לא נגמר בתיקו ולצאת מהאצטדיון עם ראש מורם ולחכות כבר למשחק הבא נגד סכנין.
ועוד פרגון קטן-גדול. בהחלטה יוצאת דופן וחשובה במיוחד היה מרגש מאוד לשמוע קול של אישה במערכת הכריזה. בתוך שיח והתעוררות של נושא הדרת הנשים, המועדון החליט ליזום צעד שיש בו אמירה ברורה. הפועל ירושלים הוא מועדון של כ-ו-ל-ם. נשים, גברים, ילדים, ערבים, שחקני עבר, דתיים וחילונים ומנסה באופן עקבי לנסות לתת מקום לכל אותם קהילות בדרך שלעיתים גורמת להרבה גבות להתרומם, אבל הרעש הזה הוא חלק מערכי המועדון. בהחלט יש למה לצפות בהמשך.
