רק לפני חודשיים ספרנו כולנו את הימים לדרבי הראשון של העונה. הדרבי הלך התקרב והסתמן כמשחק חשוב, כזה שיראה לאן מועדות פניהן של שתי הקבוצות הירושלמיות.
מאז נפלו עלינו השמיים, וקשה מאוד לחזור להתייחס ברצינות ובהתרגשות לכל דבר אחר שהוא לא המלחמה שנגזרה עלינו על ידי אויבנו האכזרים והברבריים. בינתיים, הליגה חזרה ללא קהל, דבר שמובן מבחינה בטחונית, אך גורם גם הוא לחוסר עניין והרגשה שלא מדובר בדבר האמיתי.
שתי הירושלמיות הפסידו במשחק החזרה לליגה ונראו חלשות למדי. ההפסד של הפועל היה צפוי והתוצאה עצמה היתה בהחלט סבירה. המשחק עצמו היה חלש מאוד והפועל לא באמת נראתה שייכת לאותה ליגה של מכבי. גם בית"ר הפסידה במשחק חלש להפועל פתח תקווה המפתיעה וגם היא נראתה חלשה ורפויה. נראה שצפוי לנו דרבי חלש טכנית עם שתי קבוצות שיחששו להפסיד יותר מהכל.
רוצים להישאר מעודכנים?
חשש זה ייחד עם היעדרות הקהל לא מעורר תקווה למשחק ברמה גבוהה, אלא יותר למשחק ביצורים בו אף קבוצה לא תנסה ליזום יותר מידי ותתרכז בלא לספוג. אני מקווה שאתבדה, אבל תיקו מייאש של 0:0 נראה לי כתוצאה ההגיונית והצפויה ביותר. שער מוקדם יכול בהחלט לשנות את פני הדברים, למרות שבשום מקרה לא צפוי לנו משחק רב שערים. כולי תקווה שזיו יוכל להשתמש בכל הסגל שלו, כולל השחקנים הזרים, ולא נאלץ לחזות בהרכב טלאים כפי שראינו במשחק מול מכבי תל אביב.
אם יש מה ללמוד מהמצב הנורא אליו הגענו, שיריבות ספורטיבית חייבת להישאר בדיוק כזאת. ספורטיבית. השנאה המוגזמת בן מחנות האוהדים עברה את גבול הטעם הטוב וההיגיון, במיוחד אצל אוהדי בית"ר הקיצוניים. אוייבנו האמיתיים הראו לנו בדרך הקשה ביותר שבעיניהם אין הבדל בן ימניים לשמאלניים בן אוהדי בית"ר או הפועל. כדאי שבבוא היום כשנחזור ליציעים, נזכור זאת כולנו. שנאה ספורטיבית היא דבר מרגש, מעורר ומחויב, אבל חייבת להיות בפרופורציות הנכונות ולא לגלוש לאלימות משום סוג שהוא. לצערנו, יש רבים מאוהדי שתי הקבוצות שנפלו בקרב או נרצחו באכזריות וגם בן החטופים לא חסר לצערנו חלקם של האוהדים הירושלים. כולנו תקווה ותפילה שלדרבי הבא יחזרו כולם בעזרת השם, בריאים ושלמים ליציעים האדומים והצהובים. רק אז נרגיש שאפשר באמת לחזור להתרגש מחדש מהכדורגל שלנו. עד אז נספור את הימים לחזרתם וננסה לחזור לשגרה שחידוש הכדורגל מנסה לעזור לה לשוב.
