שלמה שרף לא מרבה לפרשן את משחקיה של הפועל ירושלים, וחבל שכך. אפשר להתווכח על אמירותיו מעוררות המחלוקת שזכו לתהודה לאורך השנים, אבל על ניסיונו העשיר באימון ויכולתו לזהות מגמות במשחק מתוך שינה, אין עוררין. וכך, לאחר שפע של ליטופים ומילים מכובסות להן זכה משום מה מאז העונה שעברה, זכו סוף סוף האוהדים האדומים והצופים לשמוע קבל עם וטלוויזיה את האמת הפשוטה והבלתי נמנעת על זיו אריה, לאחר תצוגת נפל נוספת מול מ.ס אשדוד ועוד הפסד מביך בשרשרת. "בשום קבוצה אחרת המאמן לא היה נשאר במצב כזה", פסק בפשטות מאמן הנבחרת לשעבר, וכמה שהוא צודק.
דקות ספורות לאחר מכן הגיע עוד מופע בלהות מול שדרית הקווים, שתהתה מה עובר בראש של מאמן כושל שצבר 2 נקודות מתוך 27 אפשריות. הפעם נקט האריה השחצן בגישה שונה במקצת, ובמקום לתקוף חזיתית את המראיינת ולהוסיף נימת זלזול אופיינית, עשה לעצמו חיים קלים עוד יותר ופשוט חזר על עצמו כמו תקליט שרוט בנוסח: "ממשיכים בתהליך, ממשיכים בדרך, עובדים טוב ובסוף זה יסתדר".
באיזו ליגה יסתדר הסוף המיוחל הוא לא ציין, אבל כאן קיבל שרף שוב את רשות הדיבור, ובניגוד לכתבת צעירה ואמביציוזית ששאלה שאלות מתבקשות אך נתקלה בחומה בצורה, לא עשה חשבון ויצא במפגן אותנטי נוסף בסגנונו הייחודי: "איזה תהליך? על איזה תהליך הוא מדבר? כשאומרים לי תהליך נכנס לי הג'וק לראש. ראינו פה קבוצה גמורה, בלי מורל. אין לי אפילו דבר אחד טוב להגיד עליה".
וכששרף מתנדב ממרום גילו לשדר פנינים מוברחות, המתאימות לריאליטי הפרטי שיצר בזמנו שי חי בבית 'האח הגדול' וזכה לשם הקליט 'כל האמת בפרצוף', הגיעה העת לנתח את התהליך המהולל עליו מדבר המאמן שהוביל את הפועל לפתיחה הכושלת בתולדותיה ומתעקש משום מה להידבק לכיסאו.
לראשונה העונה, וייתכן שלראשונה מאז שבה הפועל לליגת העל, העז אריה לפתוח עם לא פחות מארבעה שחקנים בעלי אוריינטציה התקפית – קאפיטה, אור רויזמן, סדריק דון ו-ילה דוין – ועל כך מגיעות לו כל המחמאות. אלא שבפועל, רויזמן 'הצליח' להחמיץ בשלומיאליות מול שער ריק, ועל הפנדל המזלזל והמזעזע של דוין חבל להכביר במילים, רק נציין שיש לא מעט מאמנים שמהלך כזה היה מספיק להם בכדי להעלות אותו על המטוס הראשון הביתה.
רוצים להישאר מעודכנים?
המסקנה המתבקשת היא שגם כאשר אריה מספר לעצמו שהוא עולה במערך התקפי על הלוח המחיק בחדר ההלבשה, השחקנים שלו פשוט לא מספיק טובים. המרחק בין החלק הקדמי של הפועל לשער היריבה זהה למרחק בין ירושלים לאשדוד, וכשאותו פנדל מרתיח (שעדיין מתגלגל בעצלתיים) הוא גם האיום היחיד למסגרת, מוטב היה לו האורחת היתה חוסכת את הנסיעה וכלל לא מופיעה להתמודדות.
בחשבון אחרון, הריטואל הקבוע במשחקיה של הפועל מודל 2023/24 ידוע מראש עוד לפני שריקת הפתיחה – הישג בדמות מחצית שקולה, ספיגה שטותית מטעות בלתי מחייבת וציפייה כמו נצח לשינוי, שכרגיל מגיע מאוחר מדי. מבחינת אריה אין שום משמעות לחילוף לפני הדקה ה-70. ככה זה כשאתה בא עם שבלונה מוכנה מהבית ולא מגיב למתרחש למעט צרחות שמשדרות היסטריה ולעיסת מסטיק אגרסיבית מדי.
בצד השני, אגב, עמד אלי לוי, מאמן מנוסה הרבה פחות מאריה. אלא שהוא שמר על הרוח ההתקפית גם כשקבוצתו עלתה ליתרון, ובא על שכרו כשמלבד שלוש נקודות יקרות בתחתית הרוויח גם את הפצועים ששבו לכשירות – אבנעזר ממאטה, שנפנף את עמית גלזר בדרך לשער נהדר וריקוד תואם, וחמודי כנעאן. שיעור מאלף ממאמן צעיר ואמביציוזי לקולגה זחוח ושחצן.
ומה עם המשך הדרך, כשאפילו האוהד המזוהה עם הפועל בעמדת השידור מודה שמדובר בקצב צבירת נקודות של ירידה במרץ? מה אכפת לאריה ולשני השפנים שמסתתרים מאחוריו בכסות של מנכ"ל ומנהל מקצועי? הוא הרי הבטיח שהכל 'יסתדר בסוף'. אפשר לישון בשקט ולהתקדם לביזיון הבא מחרתיים מול חדרה.
