אירוע חריג מאין כמותו התרחש אתמול (שבת) בקרב התחתית בין הפועל ירושלים להפועל פתח תקוה: ברובה המכריע של המחצית השנייה נוכחו כאלף אוהדי הקבוצה האורחת, במפגן עידוד מרשים ומרענן, שהם צופים במשחק, ובכן, על מי מנוחות. הקבוצה שלהם צעדה ביתרון 0:2 אחרי שגילתה שיש הגנות מביכות בהרבה משלה, והיריבה לא ממש עשתה קולות של חזרה.
גם בקרב אוהדיה הוותיקים של הפועל תתקשו מאוד למצוא אחד או אחת שיספרו לכם מתי צפו בקבוצתם ללא הידיעה הכואבת שהם עלולים לחטוף התקף לב פוטנציאלי בכל רגע נתון. ואז הגיעה הדקה ה-83, ואיתה מי שהיטיב להגדיר מאמן המנצחת: "הדוידוב הזה". שער מצמק משום מקום, לחץ מיותר, שלושה שחקנים מול שוער שמצליחים להחליף שער קל בנבדל – בקיצור, הפועל. הכי חשוב שנגמר בשלום עם עוד 3 נקודות בכיס וסיבוב שנראה כמו קטסטרופה מתמשכת בואכה הליגה הלאומית, מסתיים בטעם מתוק ומקום מעל הקו האדום.
במשחק עצמו, ההרכב של אריה היה כמעט מושלם, למעט מה שהגדיר בייאוש חבר ביציע: "תומר אלטמן ועוד עשרה". הפעם הוא אמנם גרם 'רק' נזקים מינוריים פה ושם, אבל אין מה להשוות לאגרסיביות והדומיננטיות של ליאור קאסה בתפקיד שלו. גם לגבי עמדת המגן הימני אין ממש מקום להתלבטויות, אבל פעם אחר פעם אילוז' יאהו מוצא עצמו על הספסל ועומר אגבדיש על המגרש. הפוך, זיו, הפוך.
רוצים להישאר מעודכנים?
חוץ מזה, כאמור, אין מה להתלונן. סדריק דון המשיך את המומנטום משער הניצחון האדיר על הפועל תל אביב עם שער ובישול לצד אופי ומנהיגות; מתן חוזז ייצר מצבים מסוכנים מימין; כארם זועבי קיבל סוף סוף את המקום בהרכב ובא על שכרו עם שער שני העונה; נועם מלמוד ושחר פיבן הציגו חוליה אחורית קשוחה בסיוע איינאו פרדה המצוין, וכשאדבאיו אדליי מתעסק יותר בתכלס ופחות בבירטוזים והנעת כדור מסוכנת, הוא משרה על כל אלה ביטחון מבית.
ארבעת המשחקים האחרונים, בהם צברה 10 נקודות מ-12 אפשריות והציגה לפרקים כדורגל מענג עבור אוהדיה המסורים ביציעים, מלמדים שכאשר הפועל רוצה – היא גם יכולה. כל שנותר כעת הוא לחזק את עמודת הרצון, לשחרר את הנצרה ההתקפית גם מול יריבות חזקות יותר ולקוות לסיבוב שני מהנה בדיוק כמו סיומו של הראשון. להתראות ברביעי מול מכבי לוזון.
