אירועי ליל אמש (שני) באצטדיון סמי עופר בחיפה מחייבים צלילה לניתוח מעמיק של סוגיה הרת גורל – איך אחרי קאמבק מפואר, מטורף והיסטורי בדרבי, מנפצים במחזור העוקב את מסך הברזל עם אחד משוגע, בלתי מתקבל על הדעת והיסטרי עוד יותר?
כמו כן, בעקבות המשחק חשוב גם לפתור חידה מתבקשת מעולמות הפנטזיה – כיצד השמיט הודיני, מגדולי הקוסמים בכל הזמנים, את ארגז הפעלולים שלו בדיוק כירורגי ברחבה של יואב ג'ראפי בדקות הסיום?
אבל לפני כל אלה, חובה לתאר לפרטי פרטים מהלך ברזילאי שנלקח מאחד התקצירים המשובחים של משחקי המונדיאל ונחת בדרך הזויה במיוחד על הכרמל בדקה ה-95, האחרונה בתוספת הזמן.
הכל החל כשרודריגו קאפיטה עשה את מה שהוא יודע לעשות טוב מכולם, ויצא לריצת מרתון מחוף לחוף; על סף הרחבה הוא הטעה שחקן יריב והכניס כדור נפלא לוויניסיוס דון; האחרון, שרצה לחגוג בטאץ' ייחודי את הזכייה של חוף השנהב באליפות אפריקה, ניפק מסירה בלתי נשכחת בעקב בין שני שחקנים ולרישרליסון חוזז לא נותר להשלים את המלאכה עם צמד אישי ושער ניצחון, 2:3 בדרבי פועלים כל-אדום שייכנס לספרי ההיסטוריה של הפועל ירושלים.
איך שלא נהפוך את זה, הקבוצה של זיו אריה פיצחה את השיטה. את משחקיה מומלץ להתחיל לראות מאזור הדקה ה-85 וצפונה. עד אז, היא בחזקת נעלם. בניגוד ללא מעט משחקים, ההרכב שהעלה אריה היה בהחלט סביר עם מתן חוזז ואוהד אלמגור בכנפיים, לצד סדריק דון וכארם זועבי בחוליית ההתקפה.
אלא שכל הטוב הזה לא מחזיק מים אם אף אחד לא מאיים על השער. יואב ג'ראפי, שסבר כמו רבים שמדובר בהזדמנות מצוינת עבורו לחמם מנועים לקראת הדרבי, שקל בהפסקה לבקש מרוני לוי לאפשר לו לעיין בספר על קו השער, או אפילו לתפוס תנומה בשל מחסור חמור בתעסוקה.
יותר מדי שחקנים בהפועל נקלעו ליום חלש להחריד. אופק ביטון ואיינאו פרדה היו מאוד לא מדויקים בלשון המעטה, סדריק דון כשל בפעולות פשוטות שבדרך כלל הוא מתפעל בעיניים עצומות, וכפועל יוצא – זועבי, אלמגור וחוזז כמעט ולא פגשו את הכדור במחצית הראשונה. בצד השני, גיא מלמד נדהם לגלות שאפילו באמבטיה שלו הוא חופשי פחות מהמצב ממנו כבש את הראשון, ומוחמד קמארה טייל להנאתו בין שחקני הפועל בדרך ליתרון כפול ויציב שנראה היה שאין ממנו דרך חזרה.
קארין וכרמל חן, אם ובתה מהצד האדום של הכרמל ששבו לצפות בקבוצתן בלייב לראשונה מאז פרוץ המלחמה, לא האמינו לקלות בה נעשו הדברים מצד שחקניו של רוני לוי. הן יכלו אפילו לפנטז על סנסציה בדרבי בתחילת השבוע הבא ואף העלו באוב פזמונים ישנים בנוסח 'חיפה אדומה'.
אלא שאז הכל התהפך, משום מקום. אם השער המצמק של אופק ביטון עוד היה בחזקת האפשרי, הפנדל הגבולי שסחט אלמגור והקרנבל הברזילאי ברגע האחרון כבר מיצבו את הפועל כקבוצה עיקשת שלא מוותרת על שום משחק, גם אם לרובו המוחלט כלל לא הגיעה.
רוצים להישאר מעודכנים?
מילים חמות ותודה מיוחדת מגיעות למצטיין של הפועל. תתפלאו, לא מדובר בכובש הצמד אלא בעומר אגבדיש. כן, למרות שמלמד ברח לו בשער הראשון ורגלו ספק שפשפה את הכדור בשער השני. אגבדיש פשוט היה שם עם כל מה שיש לו בשני צדי המגרש, בפעולות הקטנות, עם המון קור רוח, חוצפה חיובית ובעיקר נשמה. הוא גם יצר מצב הבקעה בדקות בהן הפועל ראתה את שער היריבה רק במשקפת, ולקינוח התכבד בבישול סופר אלגנטי של השער שהשיב להפועל את התקווה. בדיעבד, בפוטו-פיניש התברר כי היא מעולם לא אבדה לה. יופי של משחק ילד, שאפו ענק.
גם לחוזז מגיעות כמובן מלוא המחמאות, ומשחקן שביציע לא הפסיקו להתלונן על כך שהוא לא פוגע, שני המשחקים האחרונים קיבעו את תמונתו במילון תחת הביטוי האטרקטיבי – שחקן קלאץ'.
אי אפשר להתעלם מטונות האמונה שהחדיר זיו אריה בשחקנים שלו, שחזרו פעמיים ברציפות מהקבר ויכולים כעת להשתעשע במחשבות על מקום בפלייאוף העליון, בליגה חלשה והזויה בה מפרידות שלוש נקודות בלבד בין המקום ה-6 ל-11.
לגבי ניהול המשחק כבר אין ציפיות, וגם די מעצבן שהוא שומר על פוקר פייס בזמן שכל הספסל שלו באקסטזת ניצחון, אבל בחשבון אחרון, שני מהפכים כאלה לא הולכים ברגל. על העקשנות, הדבקות במטרה וכמובן היכולת הפנומנלית להתחפש לברזיל לפני פורים, מגיע לאיש על הקווים כל הכבוד. מסיר בפניך את הכובע, קואץ'.
אגב, כפי ששמתם לב, אנחנו מאוד אוהבים להיתלות באילנות גבוהים, אבל בגלל שהביטוי 'התחת של אברם' כבר תפוס, קבלו את הגרסה האדומה המקומית ואמרו מעתה: 'הוובוס של זיו'. תודה לך הפועל.
