זה לא סוד שהייתה לי ביקורת בעונה שעברה על זיו אריה, ראיתי בתגובות שלו בתקשורת הרבה פעמים משהו שרחוק מהמציאות. טעיתי. כשזיו מדבר על הטווח הארוך והסבלנות שצריך לטפח ביחס לשחקנים והמועדון הוא יודע מה הוא אומר. הסגל שעומד לרשותו אולי רחב אבל בהחלט צעיר וחלקו גם חסר ניסיון ודורש מכולם להבין דבר חשוב. גם הטעות של אדליי בשבת היא חלק מהתהליך שבכדורגל עושים טעויות ורצוי לתת שקט לשחקן במשך רוב העונה ולזעזע רק במקרה חירום שבו יש סכנה ממשית שהתפקוד שלו מזיק לכולם. האגרסיביות והחדות תגיע, את זה הבנתי במשחק האחרון נגד מ.ס. אשדוד. הפועל הגיעה למשחק נחושה יותר, מדויקת יותר והגיעה למספר הזדמנויות שרק המזל ואריאל הרוש הפריעו לניצחון של 3 שערים.
רוצים להישאר מעודכנים?
זיו אריה מאמין באג'נדה של המועדון והמועדון מאמין בו וזה עובר הלאה כמסר חשוב לשחקנים שיש להם גב מקצועי ואישי על מנת להצליח. אבל תכלס המרחק בין ירידה לפליאוף עליון קטן מאוד והקבוצה צריכה להגיע לכל משחק בידיעה שהקבוצות שישחקו נגדה יסגרו את המשחק בדיוק כמו שאשדוד עשתה ולא יעשו חיים קלים ולכן היצירתיות של המאמן והסבלנות על המגרש ומחוצה לו תעזור מאוד לסיים את העונה רחוק מהקו האדום. ואם לא, אז מחכים לנו חיים קשים מאוד. הצפיפות מהמקום הרביעי ומטה הופכת כל משחק למשחק עונה והשחקנים חייבים להגיע בכושר משחק גבוה כשביטון, חוזז, סדריק, קאפיטה ופיבן צריכים לתת את הטון עם אגרסיביות שמחפה על הרכות שיכולה להגיע משחקנים אחרים עם דחיפה קדימה והכנסת מוטיבציה ויציבות של בעלי בית. השלד הזה הוא זה שיתן את הטון ולהעניק להפועל את היציבות שהיא כלכך חשובה עד סוף העונה. חדרה באה אחרי שני ניצחונות חשובים וזיו שיודע לשבש את סגנון המשחק של הקבוצה היריבה צריך להציב את ההרכב הכי חזק ואגרסיבי ולצאת קדימה כמה שיותר בדיוק כמו במשחק נגד אשדוד רק שכאן זה מול קבוצה טובה יותר ובחוץ. ללחוץ על הגז עד סוף הסיבוב. להמשיך להאמין שאפשר. ככה צריך.
