דון סדריק, קווין סוני (צילומים: ברני ארדוב, הפועל ירושלים)
דון סדריק, קווין סוני (צילומים: ברני ארדוב, הפועל ירושלים)

דעה | מחמאות זה מאכזב

הפועל נשארה עם המחמאות בלבד. כמה קלישאתי וכמה מתסכל לשחק כדורגל מצויין ובסוף להפסיד במשחק נוק אאוט מול מכבי נתניה שהצליחה לעקוץ ולהדיח שלא בצדק את האדומים

פורסם בתאריך: 7.3.24 23:46

מה יכול להיות כואב יותר מלתת הצגת כדורגל בנתניה ובסוף לצאת עם הקלישאה הבלתי נסבלת של זו שנשארה עם המחמאות? מנקודת מבטם ומגרונם הניחר של כ-1,000 אדומים שלא הפסיקו לקפוץ, לשיר ואפילו לעודד ולתמוך בכובש השער העצמי המיותר, שחר פיבן – הפועל ירושלים בהחלט ראויה להן.
השחקנים של זיו אריה הופכים ממשחק למשחק לחבורה מגובשת של לוחמים (סליחה על הדימוי, אם כי מתבקש) שלא מוותרים עד השנייה האחרונה, חוזרים מפיגור פעם אחר פעם (אחר פעם) ומספקים לא מעט רגעי גאווה ודקות מרגשות עבור מועדון אוהדים שעד לא מזמן התקשה לסלק את תווית הלוזר מהגב.
סדריק דון קטן הקומה כבר מזמן בחזקת בעל בית ענק במרכז המגרש, נועם מלמוד בטוח, יציב וממעט לטעות, נדב זמיר צובר ביטחון עם עוד הצלה לפנתיאון, ילה דוין נייד ומסכן את השער, עומר אגבדיש מקבל יותר ויותר החלטות נכונות והתכבד בבישול נאה, וכמה נחישות ורצון (כרגיל) יש לאופק ביטון, לא משנה באיזו נקודת זמן ישתלב במערך.

ועדיין, לדאבון לב, זה לא הספיק. הבעיה טמונה (כרגיל) בניהול המשחק הבעייתי ושינויי התפקוד התכופים כל כך של שחקנים רבים מדי. הפעם הגיע תורו של אוהד אלמגור לקבל את תקן המצטיין שיורד לספסל, וכל זה בשביל ספרינט או שניים חסרי משמעות של קאפיטה.
אבל כל זה כאין וכאפס לעומת החילוף של כארם זועבי, שלהט על הדשא בנתניה עם דריבלים מושלמים ודחיפה קדימה נון-סטופ. מילא שאריה מתעקש על הילדים שטיפח בבית"ר תל אביב-רמלה, אבל למה לו להמשיך להתעקש על קווין סוני? העוצמות והדריבל אמנם נעימים לעין, אבל האיש פשוט לא מכיר אופציית מסירה וגם לסכן את השער זה לא בדיוק הסטייל שלו, מה שמייתר לחלוטין את נוכחותו בחלק הקדמי. מצד שני, פצצת האנרגיה הטכנית העונה לשם עידן דהן, עשתה את דרכה לכר הדשא רק בדקה ה-85, ובאופן לא מפתיע השוויון הדרמטי הגיע שלוש דקות מאוחר יותר.
אריה אוהב כידוע 'לבלגן' את המשחק כדי לחולל שינוי, ולשבחו ייאמר שלרוב הוא גם מצליח, אבל הוא חייב להבין שעל השחקנים הטובים ביותר להיות על המגרש, קל וחומר במשחק גביע שאין ממנו דרך חזרה. מענג כל כך לומר שהפועל 'שכבה' על שער יריבתה במרבית דקות המשחק, אבל בדיוק בגלל זה חובה היה להגיע לכל הפחות לדו קרב הפנדלים.
על מכבי נתניה, מלבד העקיצה הכואבת בחלק השני של ההארכה, אין הרבה מה לכתוב, והחולשה העצומה שלה רק מגבירה את האכזבה. הלך הגביע, אבל כמו שכתב לי אתמול חבר אדום: "אם כבר לעוף, אז בגלל וולה מטורף כזה". לא היה מזיק אם להפועל היו עוד כמה שחקני קלאץ' בארסנל, וכמה חבל שאין לה את מקסים פלקושצ'נקו.

תגובות

אין תגובות

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר