אחרי גסיסה איטית ומכוערת הגיעה הפועל ירושלים לנקודת הסוף. אין טעם "לנתח" את הטרגדיה החברתית והספורטיבית הזאת בזמן "השבעה". זהו זמן לבכות, לא לחפש אשמים, מה גם שאנחנו מכירים אותם היטב. ליבנו יוצא אל האוהדים הנאמנים שנותרו להפועל. נראה שליוסי סאסי נמאסה הסאגה הזאת, ברגע שהבין שמגרשי האימונים בקרית היובל לא יעברו לבעלותו. לסאסי אין טיפה של ג'נטלמניות. במקום להתייחס לצערם של האוהדים, הוא מאשים אותם ואף מאיים עליהם.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
מי שמתח עלינו ביקורת על הקמת קטמון מבין עכשיו, שבעצם זרקנו חבל הצלה לכדורגל האדום בעיר. קטמון הצליחה להכות שורשים בספורט העירוני אם כי על הקבוצה לעמוד במבחן כמות הקהל. הפועל פשוט נזרקה לכלבים וקשה למצוא בעיר אוהדים מופתעים במיוחד. הדעיכה היתה ארוכה מדי, והמוות אכזרי מדי.
"גלות גלות, מה ארוכה את; שכינה, שכינה מה רחוקה את. אם היתה הגלות קצרה יותר הייתה השכינה קרובה יותר". עתה עלינו להתרכז בתמיכה בקבוצת הייצוג של ירושלים האדומה, ולנסות לשכוח את עשרות השנים שבהן נהינו אחרי הפועל, רצנו אחריה לכל מקום עד שנפלנו בפח היקוש תוצרת סאסי, ואין מנחם.
קטמון: עדיין בוסר
הצלחתי להגיע לטדי ביום שני בערב ונהניתי בעיקר מהקהל. מאות רבות של אוהדים אדומים, נשים והמון ילדים. פגשתי ביציע את בני, כלתי ושלושת נכדיי ויחד עימם התאכזבתי מההפסד הפועל ראשון לציון. בסך הכול קטמון היתה ראויה לתיקו, אבל לא בעטה מספיק לשער ולא יצרה הזדמנויות ברחבה.
כמעט כל השחקנים היו חדשים, וחלקם אינם בשלים די הצורך למאבקים הפיזיים הקשים בלאומית. בינתיים אין טעם להגיע למסקנות מרחיקות לכת. התחושה שקיננה בקרב האוהדים במהלך הפגרה כנראה מתאמתת. קטמון תיאלץ להיאבק על מקומה בלאומית במשך כל העונה. יהיה מעניין אבל טיול מהנה לצמרת לא יקרה העונה.
חיים ברעם (צילום: ארנון בוסאני)
וסטהאם: נחושה ולוחמת
מי שצפה במשחק החוץ של וסטהאם יונייטד נגד ווטפורד בשבת ראה קבוצה לונדונית נחושה מאוד. גם הטכניקה האישית של השחקנים היא די טובה, אבל את הניצחון היפה (3:1) יש לזקוף בעיקר ללחימה הבלתי פוסקת ולמאבק ההרואי על כל כדור. לקבוצה יש כלים להשתפר בהמשך ולכן הניצחון בחוץ היה כה חשוב. אחרי המפלה בבית נגד מנצ'סטר סיטי היתה בהחלט סיבה לדאגה. זה לא היה הפסד אלא תבוסה קשה (5:0) אבל גם ההתאוששות הגיעה עד מהרה.
לצערי פחתה מאוד ההתבססות על שחקני בית באגודה, חרף קיומה של האקדמיה לכדורגל הנהדרת במזרח לונדון. למצער יש לי קבוצה שאני באמת אוהב באנגליה, ואני יכול לחוות מתח, להט, התלהבות ואף אכזבות. יש להניח ששוב יתחרו ליברפול ומנצ'סטר סיטי על הכתר, ומוזר לי להיות ניטראלי לחלוטין. שתי הקבוצות הן מוצלחות ומפגינות כדורגל מעולה ויש להניח שהן יצליחו להתגבר על צ'לסי ועל ארסנל גם השנה.
