"הנה הם באים, 11 האדומים, אדום עולה עולה". בימים כתיקונם ובחלל של טדי יבין כל אוהד כי מדובר בהפועל ירושלים, אבל ביום ראשון האחרון הסינגל החביב שנוגן באצטדיון בנתניה רבע שעה לפתיחת המשחק כוון להפועל חדרה, ונועד בעיקר להעיר את האווירה המנומנמת ביציעים – בדיוק מה שהיו צריכים שחקניו של זיו אריה לאחר טראומת 15 אלף הצהובים בדרבי.
כ-200 אדומים (אנחנו תמיד לארג'ים) שהתמידו בשירת "הפטיש, המגל והאינטרנציונל" הגיעו ללוות את הפועל. בחדרה, שבהיעדר בית לעולם לא תוכל להרגיש לגמרי בבית, לא הצליחו להביא אפילו את הכמות הזו. האמיצים שכן עשו זאת התרגשו למשמע הדברים המרגשים שהוקראו במלאת 7 שנים ללכתו של הסמל החדרתי שעל שמו קרויה הקבוצה – שלום (שולם) שוורץ.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
על המגרש הקבוצות התרגשו הרבה פחות, ולמעט שברי הזדמנויות של המארחת, המשחק התנהל בעצלתיים כשהפועל מסרבת בתוקף לשתף במשחק את שוער חדרה רובי לבקוביץ'. מעט המיואשים שחיפשו מקור לנחמה במהלך ההפסקה, מצאו אותו בהעפלה של קבוצת הכדורסל לחצי גמר גביע ווינר (עד לא מזמן דבר טריוויאלי) וכמובן בשער היתרון של הצעיר הנתנייתי עומרי גאנדלמן מול היריבה העירונית.
במחצית השנייה ניסו סוף סוף הקבוצות ליישם את המטרה שלשמה התכנסנו, אבל וילי אגאדה התרשל כהרגלו בפעולה האחרונה ובזבז שני מצבים קורצים. כשכבר עבר את השוער והרשית רבע שעה לסיום, הונף דגל לנבדל. במשך דקה וחצי פנטזו ביציע על חסדיו של ה-VAR, אבל גם השרופים ביותר ידעו היטב שאין סיכוי שפלאי הטכנולוגיה יעמדו לצדה של קבוצה למודת אכזבות, והשער נפסל. מנגד, שובל גוזלן איים תוך דקה להקפיץ ממקום מושבו את הגיס והאוהד מספר 1, משה פרץ, אבל הקורה ואדבאיו אדליי לא נתנו לזה לקרות.
אגב, במצב בו כדור למסגרת הוא מצרך נדיר כל כך, לא ברור מדוע נבצר ממלך שערי הלאומית אשתקד, עידן שמש, לנסות לשנות את הסטטיסטיקה העגומה. ממקום מושבו על הספסל מדובר במשימה בלתי אפשרית. בן מיזן סיפק שיא שלילי משלו כשנכנס בדקה ה-80 והצליח להיפרד מהמשחק לפני סיומו עם שני צהובים, אבל ספק אם לכך התכוון הכרוז המקומי כשביקש מקבוצתו לסדר לאוהדים חג שמח.
בחשבון אחרון, התברר כי המצטיין על כר הדשא ישב בכלל גבוה מעליו. מדובר בצלם הטקטי של הפועל (כן, כן, זו הגדרת התפקיד) יוחאי כהן, שהצטייד בחולצה עם לוגו של המועדון, מכנסיים קצרים וגרביים לבנים מתוחים של חברת FILA, וכיוון שתי (!) מצלמות וידאו לתיעוד המתרחש – אחת עבור המאמן אריה והשנייה עבור מאמן השוערים, שילה מיארה.
מי שהצליח להפיק שני סרטונים שונים מהשממה שסיפק התיקו המאופס הזה ראוי לכל המחמאות, מה שקשה לומר על הפועל – היחידה בליגה שלאחר 270 דקות נמצאת עם בייגל גדול ועגול בטור שערי הזכות. הקהל הקולני ביציע אמנם שמר על אופטימיות ומורל גבוה, אבל גם לו ברור שהתיאור המדויק של קבוצתו נכון לערב סוכות, נוגע לשורת הקאלט הקצבית: "נהיה מאחורייך כשתיהי על הקרשים".
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
