זיו אריה, מאמן הפועל ירושלים צילום אורן בן חקון
זיו אריה (צילום: אורן בן חקון)

שלום ולא להתראות: מצטערים זיו, יש טעויות בחיים שצריך לשלם עליהן מחיר כאן ועכשיו

ככה לא צריך להסתיים שום משחק, בוודאי שלא דרבי, אבל זיו אריה עשה בראשון בערב את מה שהוא עושה כל העונה - להרוס להפועל ולהוציא את האוהדים שלו מדעתם. בתכלס, הולך לו לא רע | טור דעה

פורסם בתאריך: 27.12.21 09:00

1. "הפועל עלתה כדי להשאיר את בית"ר ליגה"; "עלינו עליהם בכל פרמטר, כולל במספר הזרים"; "רגע, אולי שניים מהזרים עדיין רשומים על קטמון" – אלה רק חלק מהמ"מים והבדיחות שרצו אמש (ראשון) ברחבי הרשת אחרי הדרבי, תודות לכך שהפועל ירושלים מצאה דרך יצירתית במיוחד להפסיד משחק, כזו שטרם חוותה בהיסטוריה – לנצח את עצמה. בכל הנוגע לשיאים שליליים והאופציות לצלול לתהום – יספר לכם כל אוהד אדום – תמיד יש פעם ראשונה.


בואו ננתח רגע את המהלך המגוחך והמביך של זיו אריה. לאורך העונה הוא עושה מאמצים כבירים כל כך לקלקל על המגרש, אז בדיעבד, למה לא להעביר הילוך ולחבל בתוצאה גם מחוצה לו? הרי מה בסך הכל נדרש ממאמן כדורגל, בניגוד למשל למאמן כדורסל שמקבל עשרות החלטות בשבריר שנייה ולא מוגבל בכמות החילופים? לדעת כמה חילופים מותר לך לעשות וכמה זרים יכולים להיות על המגרש בו זמנית. לשתי השאלות, אגב, אותה תשובה.

איך יכול להיות שהיחיד שצריך לדעת את הדבר הפשוט הזה התבלבל בספירה, והעניק אפילו לפרחח המבוזבז של הכדורגל הישראלי, ירדן שועה, ששכח מתי פגע על המגרש, מנדט לחייך למצלמה בפוזה מתגרה ולספור עד 6. נו מילא, מה כבר קרה? בסך הכל לא ניצחנו דרבי בליגה 30 שנה, כשמתוכן 21 הוא בכלל לא התקיים. למה שזה יעניין את מי שנהג ברשלנות פושעת, הודה מול המצלמה שהאחריות כולה שלו, ובמקום להבין את המשמעות ולהחזיר את המפתחות במקום, עבר מיד לדבר ברבים ופלט: "אנחנו (?) צריכים להתנצל".


אוהדי הפועל ירושלים בדרבי (צילום: אור בוקר)

אוהדי הפועל ירושלים בדרבי (צילום: אור בוקר)


2. לעולם לא נדע אם סיפורי השפעת המפוברקים לאורך השבוע נועדו רק להרדים את בית"ר, או שבזכותם גילה עידן שמש לתדהמתו שהוא פותח בהרכב, רגע לפני שהוא פורש כנפיים ונוחת במקום שבאמת יעריך אותו. כך או אחרת, היה תענוג לראות את הפועל מחזיקה יותר בכדור ויוזמת, גם אם ללא תכלית, כשהחלוץ מדליק בהנפות ידיים את 3,000 הקפואים ביציע הדרומי אחרי עוד פעולה מוצלחת. במסגרת החוקים הלא כתובים של אריה, אגב, אין כל אפשרות ששמש יתחיל משחק וגם יסיים אותו, ועל כן גם כותב שורות אלו שיצא בפעם המי יודע כמה מהכלים כשהשלט מספר 9 הונף בדקה ה-62, לא באמת הופתע. ולעזאזל העובדה שהקבוצה בפיגור והיריבה המבוהלת מבזבזת זמן אפילו בהוצאות חוץ וכדרכה (הלא ספורטיבית) בקודש דאגה להעלים בדקות האחרונות את מחזירי הכדורים.

3. זו היתה הזדמנות אחרונה (או לפני אחרונה – תלוי בקסמים שיקסום יוסי מזרחי) ליהנות מההבדלים התהומיים בין שני הקהלים. דגל גאווה לצד זה של הפועל המקורית עם שנת הקמתה האמיתית – 1926, פיארו את היציע הדרומי, כשעם עליית השחקנים נוספו להם שני שלטים מאירי עיניים על הפטיש והמגל המוכרים, לצד "החולצה האדומה, השנאה למנורה!". נעים לראות, ובמקרה הזה גם נעים לשנוא. וכמובן שכל התפאורה הססגונית לוותה בשירה בלתי פוסקת, שריגשה במיוחד עם הנפת הצעיפים הקולקטיבית לרגל השמעתו המתבקשת של ההמנון במעמד החגיגי.


אוהדי בית"ר ירושלים בדרבי (צילום: אור בוקר)

אוהדי בית"ר ירושלים בדרבי (צילום: אור בוקר)


ובצד השני? עשרות אוהדים עוברים מהמערבי למזרחי לפני שריקת הפתיחה ועושים פוזות על הדשא. בפעם הרביעית או החמישית שזה קרה, אחד השוטרים שהיה שקוע עם חבריו בזלילת תופינים אפילו תפס קורבן בודד ותמים למראה וקרא לחבר'ה לחגוג את ניצחונה של המשטרה. מעשרות רימוני העשן ביציע הם דווקא התעלמו והדגימו (שוב) מערכת אכיפה לתפארת.

 

 

לתצוגת הנפל הצטרף כרוז ראוותן, שהיה חייב להוסיף בסיום הקראת ההרכבים את שורת המחץ: "יאללה לפרק את הפועל", במטרה ברורה להתסיס את האווירה. במחשבה נוספת, אין ציפייה למשהו אלגנטי יותר מצד בית"ר. אגב, אותו כרוז השתולל משמחה בשער היתרון, אך ספק גדול אם רוב הצהובים ביציע הבינו את פשר דבריו, כשהודה באנגלית למיסטר ריצ'מונד בואצ'י.

4. חמש דקות לסיום החלו במזרחי לשיר בהתלהבות פזמון שלא קשור בשום צורה לבית"ר מודל 2021/22 – "איך זה לקבל 3?". האינסטינקט הראשון אמר שאין סיבה להתרגש מציבור שלא יודע לספור, אבל רפרוף מהיר באתרים לימד שמי שנכשל במשימה הפשוטה הזו הוא דווקא המאמן של הפועל. דקות ספורות אחר כך הגיע רגע ביזארי שייזכר לדיראון עולם ביציע האדום: אונדרז' באצ'ו נגח פנימה והקפיץ באוויר 3,000 מבולבלים שלא ידעו את נפשם מרוב אושר ובמקביל החלו להפנים עד כמה אותו שוויון דרמטי חסר משמעות.

שריקת הסיום מצאה את שחקני בית"ר שרועים על הדשא ואפילו היו כמה שניות מתוקות בהן הדרומי הקניט את המזרחי בקריאות "ליגה א'", עד שאותו כרוז – מי אם לא הוא – הפך את היוצרות בשאגת "ניצחון טכני", שהוכיחה מי הקבוצה הבכירה בעיר גם כשהיא לא מנצחת, ומי השוליה הלוזרית שלה, שבחסות האיש על הקווים "הצליחה" להפסיד משחק על השולחן הירוק – עוד לפני שזה על כר הדשא הירוק הסתיים.


לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

2 תגובות
  1. חבר עמותה 422

    מישהו הבין מה הוא רוצה מלבד ראש על מגש?
    בתור אוהד ובעלים של הקבוצה לא מזדהה עם מילה. בזכות זיו אריה, ובזכות תהליך ארוך שנים, אנחנו נמצאים איפה שאנחנו. למי שהיה בדרבי היה קשה לפספס שהעתיד דווקא שייך לצד האדום של העיר ובית'ר בדרך למטה.

  2. אנדרסטיט

    הפוסט מעולה.מסכים עם כל מילה ומי שלא סתם מתיפיף.יופי כתבת וסיכמת את התחושה נוראית שאני בשכונה.ליגה א וזהו.10 מנהלים ומאמנים לא ידוע לספור זרים על כר הדשה.אין ספק העתיד הוא כאן :אדום ועגום.

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר