1. נפתח בתפילת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. האתרים חוגגים, הרשתות מתפוצצות ועדיין כמות הפעמים שנזכה לכתוב ביטויים בנוסח "ניצחון 0:1 בדרבי", "ירושלים אדומה", "היסטוריה אחרי 31 שנים" או "הפועל הקבוצה הבכירה בעיר", לא תספיק כדי לתאר את האופוריה האדומה וחדרי הלב שהורחבו אמש (שני) עם שריקת הסיום בטדי.
מי חלם על מחצית ראשונה כזו? הפועל ירושלים התבגרה, לא התרגשה מ-15 אלף צהובים רועשים והתנפלה על בית"ר מהשריקה הראשונה. לחץ גבוה וחטיפות כדורים בטווח של 30-25 מטר מהשער חשפו את ההגנה המבוהלת של בית"ר, שהרחיקה שוב ושוב לכתובת הלא נכונה וממש רעדה מפחד מהדריבלים של גיא בדש, כולל הבישול האלגנטי והמרגש לאילוז' יאהו, שאין ראוי ממנו לשער בכורה באדום במעמד שכזה.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
אופק ביטון ונדב נידם דחפו כל הזמן קדימה, ג'ורדן בוטאקה סיפק את הטאץ' הקסום, והמנוחה היחידה לה זכה איתמר ישראלי היתה כשלקח פסק זמן יזום על מנת לחבוש את אצבעותיו. בצד השני, כשאדבאיו אדליי שקט ובטוח בין הקורות, ונועם מלמוד מגלה בגרות ואחריות לצד המנטור המנוסה והמניה הבטוחה אונדרז' באצ'ו, הצליחו עד מהרה להשתיק את הצד הצהוב באיצטדי והשירה האדירה שנשמעה הייתה של אלפי האדומים המאושרים של הפועל. כך בדיוק משתלטים בסטייל על ההגמוניה העירונית.
2. הסיבה הקולקטיבית למסיבה היא בדיוק גם הפועל היוצא לאכזבה הקשה שלוותה בשרשרת התקפי לב אדומים במחצית השנייה. ברור היה שהפועל תלך אחורה, מובן ומקובל, אבל להתחיל להעיף כדורים בלי כתובת מהרחבה לחצי המגרש הריק של בית"ר ולהתבנקר מחצית שלמה? על מה ולמה? עם כל הכבוד לאיליי מדמון, עדי יונה ורונן חנציס, זו בדיוק אותה קבוצה מפוחדת שלא ידעה מה לעשות עם עצמה 45 דקות, וספק אם האמינה לשפע השטחים החשופים ולשלל ההזדמנויות שקיבלה במתנה מהפועל. קבוצה מאומנת ומדויקת יותר גם היתה מענישה, ובגדול.
פעם ב-30 שנה? אוהדי הפועל ירושלים חוגגים (צילום: אורן בן חקון)
זיו אריה עושה עבודה נהדרת בהפועל ומגיע לו קרדיט ענק על ההישג ההיסטורי, כמו גם על פתיחת עונה משובחת, אבל הוא לוקה מאוד בניהול המשחק והחילופים המאוחרים כמעט עלו להפועל ביוקר במשחק שהיא היתה חייבת 'להרוג' עד ההפסקה. בדקות הסיום, כשהואיל להכניס את צמד החלוצים המסוכן שלו, חזרה הפועל לעצמה ויכלה להכפיל ולשלש את התוצאה. כניסה מוקדמת יותר של איתי זדה את אחמד סלמן יכולה וצריכה היתה להוריד את הדופק המואץ בקרב אלפי לבבות אדומים ביציע הדרומי.
3. איך שלא תהפכו את זה, כיף לשמוע את זיו אריה מתראיין. לא משנה אם הוא מדבר על המרחק הקצר מביתו לאצטדיון המושבה והאכזבה לשוב לטדי, משחק על האליפות מול מכבי חיפה, הקדשת הניצחון לאשתו של שי אהרון במקום לאשתו שלו או התקווה שברק בכר ייתן בראש לכוכבי פריס סן ז'רמן וקבוצתו תגיע עייפה. האיש הבין סוף סוף שהוא מותג וכל הבל פה שלו שווה כותרת, וכעת עשה את האפ-גרייד המתבקש והפך למותג מנצח.
רוצים להישאר מעודכנים?
אין ספק שהדרך עוד ארוכה ורצופה לא מעט מכשולים, אבל קבוצת האוהדים שהוקמה אי שם ב-2007 הוכיחה שבניגוד לסירי הלחץ והאימפולסיביות שמאפיינים את הכדורגל הישראלי, היא מקדשת בראש ובראשונה את ערך הסבלנות. אחרי הדרבי, מענג לחשוב שהדרך הזו עשויה להיות אפילו, ובכן, מהנה.
רשמו ביומנים, רצוי במרקר אדום: ראשון הבא, ה-18 בספטמבר, 20:15, טדי. קרב צמרת בין מוליכת הטבלה ונציגת ישראל בליגת האלופות, לזו הטוענת לכתר, אלידבא דמאמנה, המדורגת שלישית שטרם נוצחה העונה. רק אל תעירו אותי מהחלום.
