1. אף אחד לא חשב שהפועל ירושלים תצא למסע מרגש וחוצה גבולות, במסגרתו לא תפסיד עד סוף העונה. ואולי אפילו מוטב שהסטירה מסכנין הגיעה בשלב מוקדם יחסית ותעורר את הקבוצה, אבל, וזה אבל גדול – גם להפסיד יש דרך, ואת הדרך והכיוון הפועל איבדה לחלוטין בהפסד הבכורה בעונה הנוכחית, מול קבוצה חלשה שהגיעה פעם וחצי לשער וסיימה עם 100 אחוז מהשדה, שני שערים ושלוש נקודות.
רמז מתרים לסיומו של שבוע קסום שכלל שני ניצחונות אדומים – ברגל ובמסגרת האירופית בסל, לצד ניצחון היסטורי של בני ריינה בליגת העל, ניתן כבר בשישי עם ההפסד המרגיז בחולון. אלא שזו ממש לא סיבה לאדבאיו אדליי להמשיך לחלק מתנות לכל דורש ולהתעלם מכדור עומק סתמי שגם עובדייה דרוויש כבר ויתר עליו בטרם דחק אותו כמעט בזלזול לרשת.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
בצד השני, נראה שההכרזה על זכייתו של בדשיניו בתואר 'שחקן חודש ספטמבר' עוד לפני שריקת הפתיחה עשתה לו לא טוב, והוא כשל בפעולות פשוטות. גם היהלום בכנף השנייה, ג'ורדן בוטאקה, שכח שהדריבלים הם ערך מוסף ולא המשחק עצמו. במשך חלקים ארוכים מדי הוא פשוט שיחק בעמידה וחיפש עוד פעלול על חשבון שחקן יריב, מה שהאט מאוד את משחקה של הפועל. אגב, הפעם היחידה בה שחרר כדור מהר הפכה לבישול של הראל שלום לוויליאם טוגי.
2. כל אלה מובילים לניהול המשחק המחפיר של המאמן זיו אריה, עליו נכתב כאן לא פעם בעבר. קורה שמספר שחקנים תופסים יום חלש, אבל כאן בדיוק תפקידו של המאמן לזהות את המגמה ולהגיב בהתאם. לא צריך להיות מדען כדי לראות שהפועל לא היתה במשחק במחצית הראשונה, אבל האיש על הקווים, שמקפיד להגיע עם חילופים מתוזמנים מהבית, פשוט התעלם.
כשיש לך על הספסל כלים התקפיים כמו דון סדריק, איתי זדה, אחמד סלמן ויואב תומר, ואתה אחרי פיגור במחצית בה שוער היריבה, גד עמוס, הזיע פחות מהמתופפים המסורים ביציע, מן הראוי שלפחות שניים מהם ישלחו לשנות את התמונה – ומיד! אצל אריה, כאילו כדי להוסיף חטא על פשע, ראשון להיכנס היה תומר אלטמן על חשבון פורע השטרות אופק ביטון. וגם זה קרה רק רבע שעה במחצית השנייה.
אבל זה כמובן כלום לעומת הפארסה בשלבי הסיום, כשסדריק את זדה התייבשו בין הדקות 80-75 בעמדת החילופים (המשחק נעצר לפחות פעמיים בפרק הזמן הזה) מבלי שאיש באדום יישב על השופט הרביעי כדי להסב את תשומת ליבו של מר שניר לוי, במשחק בו החליט לשבור שיא אישי ולהכניס לראשונה את המשרוקית לפה באזור הדקה ה-35.
בזמן הייבוש הלא ברור, ספגה הפועל את השני. וכל זה לא הפריע למאמן המקובע שלה להישאר בשלו ולהוציא את בדש את בוטאקה, כשלכל בר דעת ברור שגם ביום לא מזהיר חובה להשאיר את שניהם על כר הדשא לדקות ההכרעה.
רוצים להישאר מעודכנים?
מי שחשב שבכך תמו רגעיו המגוחכים/מרגיזים של אריה, קיבל שתי דקות לסיום אנדרלמוסיה שלמה על כר הדשא עם ההברקה התורנית – שני חלוצים בפנים, שני בלמים בחוץ. בעוד ארבעה אדומים ברחבה כמעט התנגשו זה בזה וכל קשר בינם לעמדות שלהם או ליצירת מצבים מסוכנים היה מקרי בהחלט, סכנין טיילה להנאתה לעבר העורף החשוף ועם קצת יותר ריכוז יכולה היתה לכבוש כמות כפולה.
3. בחשבון אחרון, הפועל היתה יורדת לקרקע בדרך זו או אחרת, אך אין ספק שעדיף היה אחרת. בדרך החוצה – בין אלה שמיהרו למכונית או אחרים שעמדו בתור במפגש השייח' כדי להתנחם בסמבוסק פיצה, התברר שהפועל שבה לימים בהם כשאין סיבה למסיבה, השמחה לאיד מנגנת כינור ראשון, ותודה להפועל חדרה. מאוחר יותר, כדי לדרוך עוד קצת על היבלות ערב החג, יודעי דבר ידעו לספר שמשחק סביר פלוס היה מאפשר להפועל לשבת בסוכה כשהיא מביטה על כל הליגה מלמעלה.
