1. ככל שחולף הזמן ומתקדמת הליגה, הפועל ירושלים חוזרת לממדיה הטבעיים. ולא בגלל שחטפה שלישייה ממכבי תל אביב חלילה – זה קרה ועוד יקרה לטובות ממנה – אלא בגלל הגישה הפחדנית והתבוסתנית להתבטל עוד לפני השריקה הראשונה ולהעלות הרכב נטול חלוץ טבעי.
לא קשה לנחש מה משדר המאמן לשחקנים שלו, קל וחומר לשחקני היריבה, כשבחלק הקדמי מתייצב תומר אלטמן, ובסך הכל ארבעה קשרים אחוריים פלוס שני בלמים בהרכב. דון סדריק, מוכשר ככל שיהיה, ממקסם את יכולותיו כאשר הוא מגיע מקו שני והלך לאיבוד כשהפך בעל כורחו לשחקן מטרה.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
זיו אריה, שצמח כמאמן במחלקת הנוער הצהובה, חייב היה לדעת שעומס בחלק האחורי לא ייתן תשובה למהירות של היריבה בחלק הקדמי. כבר בחלוף 20 שניות הגיעו הצהובים בקלות למצב של אחד על אחד, ואילולא יכולת טובה של אדבאיו אדליי היו סוגרים עניין עם רביעייה ברבע השעה הראשונה.
2. באיחור של מחצית שלמה התעורר האריה ושיגר למגרש את הצמד טוגי את בדשיניו. התוצאה הלא מפתיעה – רבע שעה מצוינת של הפועל בפתיחת המחצית השנייה, עם הנעת כדור לעומק ושני איומים מסוכנים של האחרון.
מצד שני, כשאתה מספסל את החלוץ הקבוע שלך במשחק כזה ומוריד לו את הביטחון, אובר מוטיבציה ורצון להוכיח כנראה הובילו את טוגי לעבירה מאוחרת באזור שכלל לא אמור היה להיות בו. ושוב תוצאה לא מפתיעה – כדור על מגש לערן זהבי, שרחוק משיא כושרו אבל כובש מבעיטות חופשיות שכאלה מתוך שינה. מכאן כבר הובהר שאין דרך חזרה.
3. נעים היה לראות את כוכבי העבר של הפועל זוכים לכבוד מלכים עם מנוי לכל החיים ועולים לנופף לשרופים ביציע כמו בימים היפים. תפאורה צבעונית של כ-7,500 איש בטדי (גם אם רק כ-2,500 מתוכם אדומים) היא לא עניין של מה בכך.
רוצים להישאר מעודכנים?
מאלי בן רימוז' ובנדה, דרך עלי עותמאן ומישל דיין ועד רם סטי ואמיר גולה – כל השמות והסמלים שמאחדים את המותג האהוב הפועל ירושלים. מעניין אם בזמן שצפו בהתמודדות דמיינו כיצד איתם זה יכול היה להיראות אחרת.
