1. מדובר במשימה לא פשוטה, אבל נפתח בחדשות הטובות: הפועל ירושלים מציגה השנה אופי בכמויות, וזו ממש לא הפעם הראשונה שהיא חוזרת מהקבר במשחק שנראה אבוד. רבע השעה הראשונה לוותה בלחץ גבוה שהביך את הצהובים פעם אחר פעם וראויה לשבח.
נועם מלמוד, חרף המשחק המסוכן ברחבה והמעידה שרק בנס הפכה לדחיפה ולפסילת שער צהוב מוקדם, ראוי לכל המחמאות על משחק אחראי וקינוח מרגש בדמות בישול אמנותי מהסרטים. ואם תוך כדי הוא גם החזיר לעניינים את אופק ביטון, דיינו. תוסיפו לכך את דור ג'אן, שמסתמן כרכש טוב ומסוכן, וייתכן מאוד שבעתיד הקרוב ההתקפה האדומה תשוב להזכיר את הסיבוב הראשון, הטוב בתולדות הפועל למי ששכח.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
כמו כן, הרבה יותר ממילה טובה מגיעה לקהל האדום על מופע עידוד לפנתיאון. כ-5,000 איש נתנו פייט אדיר ללמעלה מרבבת צהובים, ובהחלט יש להם לא מעט סיבות להגיע בהמוניהם גם למשחקים נוצצים קצת פחות מדרבי עירוני.
2. דווקא בגלל כל אלה, ולמרות השוויון בשניות הסיום שהוביל לאקסטזה אדומה, חובה להתעכב על אלמנטים רבים שהרסו את הבריאות לקהל האדום במהלך ההתמודדות.
מלבד המהלך הנהדר שהסתיים בקורה שוברת לב של ג'ורדן בוטאקה, היחיד שאיים על שערה של בית"ר והיה קרוב לכבוש פעמיים הוא דון סדריק הנמרץ, שנע ככספית על כר הדשא והיה המסוכן בשחקני הפועל במחצית הראשונה. לכן נשאלת השאלה, מדוע למהר להחליפו בפתיחת השנייה, ועוד על ידי מאמן שדוגל בחילוף ראשון באזור הדקה ה-80? הסיבה היחידה הנראית לעין היא שמיסטר זיו אריה הגיע עם החילוף מהבית, ולא בפעם הראשונה העונה. חבל ומיותר.
אחרי שרבע השעה הראשונה הוכתרה בהצלחה, ואדבאיו אדליי כלל לא ראה באופק את חולצות המשחק של סתיו נחמני ודנילו אספרייה, לא ברור מדוע הפועל חזרה לפחד ולשחק לאחור. האדומים ממש הזמינו את בית"ר להיכנס למשחק, וכשהיריבה נטולת מאמן, המגן הימני מורחק והחלוץ האימתני בליגה בצהובים, אין לכך כל הצדקה מקצועית. הגיע הזמן להצדיק את זעקותיו של הכרוז (ותודה על ההקפדה לכרוז גם בערבית למורת רוחם של אוהדי הצהבת): "אנחנו בעלי הבית".
3. מעל כל אלה, ההכנה הבסיסית להתמודדות מצד הפועל לוקה מאוד בחסר. איתמר ישראלי הוכיח באמצע השבוע שעבר מול טבריה (ועוד קודם לכן בליגה) שהוא לא בדיוק מסוג השוערים שקולטים את הכדור (אם בכלל) בזינוק ראשון, לצד יציאות קבועות ונמהרות לכל כדור גובה.
רוצים להישאר מעודכנים?
לכל מאמן יריב שצפה העונה בבית"ר ברור כשמש שחובה לתת לשחקניו הוראה להרבות בניסיונות מרחוק ובכלל לבעוט לשער מכל מצב מול ההגנה החלשה בליגה, בפער. לא ייתכן שבמשחק שלם וכשהיוקרה העירונית על הכף, הפועל תשחרר בקושי שלושה איומים לעבר המסגרת ותיתן לישראלי לפהק במקום למתוח איברים.
מאמן עם תעוזה מכריע משחק מסוג כזה עוד לפני ההפסקה, וספק גדול מתי הפועל תתפוס את בית"ר עם חיסורים רבים וביכולת חלשה כל כך. עם זיו אריה, אפילו נגד יריבה כזו צריך למרוט שיערות ולחלץ נקודה בדקה ה-96.
ומה עם החפירות הבלתי פוסקות על הבטחת המקום האדום בפלייאוף העליון, לצד הספקולציות על שני משחקי דרבי נוספים העונה? הפער מהמקום השביעי (כמו גם מהחמישי והשישי) עומד אמנם על 7 נקודות, אבל כשהניצחון האחרון הושג אי שם באמצע נובמבר ולסיום הסיבוב נותרו לא פחות מתשעה משחקים, כולל מול שלוש הגדולות בחוץ, נסתפק בסיכום ביניים עדין בן שתי מילים: מוקדם לחגוג.
