כל כך הרבה דברים טובים קרו להפועל ירושלים במשחק מול הפועל חיפה, עד שממש טראגי (במובן הספורטיבי כמובן) לחשוב שזה גם המשחק שככל הנראה 'דפק' למועדון האוהדים האדום את המקום בפלייאוף העליון.
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
מחפשים דירה במלחה? היכנסו ללוח הנדל"ן של ירושלים
אז נכון שזיו אריה המשיך במסורת נטולת החלוצים (עד ההפסקה), ונכון שלפתוח עם הראל שלום בקישור על חשבון ג'ורדן בוטאקה זה לא בדיוק המהלך האולטימטיבי במשחק עונה שחייבים לנצח, אבל עם עובדות קשה להתווכח – הפועל שלטה במשחק ללא עוררין וממש שכבה על השער של האדומים מהכרמל.
החמצות הן חלק מהמשחק, מי כמו הפועל יודעת, אבל כשקבוצתך מאיימת 14 פעמים לעבר השער (כולל תומר אלטמן ואילוז' יאו שהראו יופי של תעוזה) ומחצית הכמות למסגרת, בהחלט יש פתח לתקווה.
רוצים להישאר מעודכנים?
אז מה בכל זאת היה חסר כדי להשאיר את מלוא הנקודות בבית, לפתוח פער של ארבע מהיריבה העירונית ולהתחיל להתמרק לקראת המפגשים הכפולים מול הגדולות? התשובה, כמעט כרגיל, נמצאת על הקווים. זיו אריה היה אמש תמונת ראי של רוני לוי, מאמן ששיאו מזמן מאחוריו, אבל להשוות בין השניים בקטגוריית ניהול משחק זה בבחינת לעג לרש.
לוי, שזיהה אחרי פחות מחצי שעה שמשחקה של קבוצתו תקוע, לא התבייש להטיס החוצה את הקפטן דור מלול, השחקן הכי יצירתי שלו, חנן ממן, והמוציא לפועל העיקרי אלון תורג'מן. עשר דקות אחר כך הוא כבר קיבל שוויון, ובהמשך אחד המחליפים חילץ נקודה, במשחק בו חיפה בקושי הגיעה לשער והתעקשה שלא לנצל את שלל המתנות שאדבאיו אדליי ניסה לסדר לה, כמעט בכוח.
ומה עשה האריה הפחדן, שקבוצתו עמדה במחצית השנייה על נתון לא מוכר של 57 אחוז החזקת כדור? במקום לגלות אופי חזק ולהמשיך לדחוף קדימה, הוא היה חייב לבצע (שוב) שני חילופים בעלי אופי בונקריסטי מובהק, שלא היה להם כל קשר למשחק על כר הדשא. התוצאה הלא מפתיעה: יוראי מליח ועומר אגבדיש עוד לא השלימו חצי דקה על המגרש, ומוחמד קמארה כבר דאג לחלק את הנקודות.
כשנותרו 180 דקות לסיום העונה הסדירה, נחמד למכור את הקלישאה שהפועל עדיין תלויה בעצמה. הסיכוי לחזור עם משהו מבלומפילד מול מכבי תל אביב, שעדיין חולמת דאבל למי ששכח, קלוש, כמו גם הסיכוי שבית"ר ואשדוד יאבדו נקודות עד תום העונה הסדירה.
"אם נצליח אוקיי, ואם לא, נסתכל בראי ונדע שעשינו את המקסימום", שח מאמן הפועל בסיום המשחק כשנשאל על הסיכויים לסיים בין שש הראשונות. בעולם מתוקן, ועם קצת חוצפה חיובית על חשבון השטויות בכמויות שהוא פולט בכל ראיון, היה אריה מגלה שהקבוצה שלו היתה מוכרחה להיות בפלייאוף ואף זכתה להגרלה הנוחה מכל יריבותיה למאבק, אבל בפועל עשתה את המקסימום לבעוט וולה בדלי ועלולה להגיע למשחק בהזמנה מול בני ריינה כשהיא כבר לא תלויה בעצמה.
מצד שני, זו עדיין הפועל. למישהו באמת היה ספק שהיא תקרוס ברגע האמת?
