כמה התגעגעתם להפועל ירושלים מ-1 ועד ל-90 דקות תמימות במחזור הפתיחה ללא חלוץ טבעי? הכל היה ידוע מראש. עם כל האהבה לראונו סאפינן האסטוני, שהפגין ניצוצות בגביע הטוטו, לדאבוננו הוא כבר לא ישוב לשחק העונה. ומי נשאר בסגל עתיר החלוצים של המאמן שסולד כל כך ממשחק ההתקפה כאידיאולוגיה? בן אז'ובל. על היכולת והאיכות אפשר כמובן להתווכח, אבל על עובדת היותו 9 קלאסי אין עוררין. ככזה, כלל לא מפתיע שצפה במחזור הפתיחה מהספסל.
אור רויזמן ומתן חוזז הם בהחלט שחקני חיזוק ראויים ומרעננים לכנפיים האדומות, אבל כשדון סדריק מתופקד לכאורה בשפיץ, אבל בפועל מתפקד ככלבוינק שמתרוצץ על מנת לחלץ כדורים באזור עיגול האמצע ומוציא התקפות יחד עם אופק ביטון, להפועל פשוט אין מה למכור בשליש האחרון של המגרש.
ולמה אנחנו מספרים לכם את זה? בעיקר כי חבל על שתי נקודות שהתפספסו, וגם כי בשני השלישים הראשונים של המגרש הכל דפק כמו שעון. הפועל שלטה בכדור במרבית דקות המשחק, לא התקשתה להתמודד עם מכבי פתח תקוה, נהנתה משער יפהפה של נדב נידם (שאפו גדול על ביצוע מושלם) והעניקה הרבה סיבות לאופטימיות ליותר מאלף אדומים ביציעים שסיפקו יופי של ספתח למעמד פתיחת העונה השלישית ברציפות בליגת העל של קבוצת האוהדים.
למרות הטעות התורנית המרגיזה של אדבאיו אדליי (קרה ועוד יקרה לגדולים וטובים ממנו), הפועל הנוכחית, עד כמה שזה נשמע הזוי עבור אלו שהמתינו למעלה משני עשורים לתקומה על הבמה המרכזית של הכדורגל הישראלי, היא קבוצה מנוסה בליגת העל. ככזו, שחקניה – רבים מהם אדומים מבטן ומלידה, צברו ביטחון ומפגינים סדר ועליונות על לא מעט יריבות, גם אם מדובר בליגה קיקיונית מטבעה. כיף לראות.
רוצים להישאר מעודכנים?
אז איפה בכל זאת חסר (כרגיל במחוזותינו) הגרוש ללירה? על הקווים כמובן, שם נותר הקיבעון הכמעט יחיד. בעוד בני לם מנסה לנצח בכל מחיר חרף חולשת קבוצתו ושולח לשדה המשחק שחקני התקפה מובהקים דוגמת בן שהר, טל בן חיים ומוטי ברשצקי, צופה זיו אריה במשחק משל היה אחד האוהדים ביציע, רואה (כך אני מקווה) שקבוצתו טובה יותר ומשתוקקת לנצח, וכל השינויים שהשכיל לבצע עד אזור הדקה ה-85 הסתכמו באשטה אווקה אין, אור רויזמן אאוט.
על הייבוש של איתי זדה נכתב כאן לא מעט, ובפירורי הדקות שהוא מקבל ספק אם יש לו אנרגיות לשנות משהו. ואז'ובל? זו כנראה תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה שמאמן מראה לשחקן את הדרך החוצה עוד בטרם קיבל צ'אנס ראוי להוכיח את עצמו.
בכל הנוגע לסוגיית ההתקפה המתסכלת, כאן המקום להזכיר שגם אחרי שפירק את הפועל פתח תקוה עם חמש חתיכות מרגשות ונשאל על תחושותיו במסיבת העיתונאים, ענה אריה בבוז לשואל שגם אם היה מפסיד באותה תוצאה מדובר במשחק אימון לא רלוונטי.
אם אתה כל כך סובל מהעשייה שלך, זיו היקר, למה בעצם בחרת במקצוע של מאמן כדורגל? ויותר מזה – הליגה הזו עמוסה במאמנים פחדנים שמתבנקרים דרך קבע מחשש למעמדם. כמאמן עם הרצף הארוך ביותר בליגה כיום, ומי שיודע שמעמדו יציב מכולם, ולו בגלל הסירוב של ההנהלה לקבל את התפטרותך בעקבות פרשת ששת הזרים בדרבי – ממה בעצם אתה כל כך חושש?
עד שנקבל תשובות, אם בכלל, נאחל עונה מוצלחת להפועל. ואם אפשר, ולו למראית עין, לכלול להבא בהרכב שחקן העונה להגדרה של חלוץ, הרי זה משובח.
