1. חוסר הביטחון של אדבאיו אדליי זועק לשמיים – מההשמטה הנוראית מול מכבי נתניה ועד השי המשולש לחג שסידר לשחקני הפועל באר שבע, ששמחו מאוד לפגוש את הפועל ירושלים ויצאו מהקפאה אחרי שני משחקים ללא כיבוש.
כמות המסירות הלא מדויקות של השוער שווה אולי רק לכמות איבודי הכדור האסטרונומית של שחקני השדה בחלק המגרש שלהם – מה שהופך אוטומטית לעוד הזדמנות ודאית לכיבוש; היציאות חסרות האחריות שלו מהשער הפכו מטרה קלה עבור חלוצי היריבות וחיסלו את הסיכוי לצאת עם משהו מהמשחק הזה כבר אחרי חמש דקות, ואילו את כדורי החמש המביכים כבר למד כל מאמן מתחיל לנטרל בעזרת לחץ גבוה על קו ה-16.
התוצאה: מקבוצה שסימן ההיכר שלה היה עד לא מזמן הנעת כדור אפקטיבית ואף שובת עין בשני השלישים הראשונים של המגרש, הפכה הפועל לכזו שגם דבר פשוט כמו לעבור את קו האמצע הוא עבורה בבחינת משימה בלתי אפשרית.
2. בכל הנוגע להתקפה אין כמובן מה לחדש. יילה דוין נוגע בכדור מעט מדי מכדי לייצר מצבים אמיתיים לכיבוש, והניסיונות האקראיים מרחוק לרוב אינם מדויקים או אינם חזקים מספיק. הפועל קיבלה במתנה הזדמנות לעקוץ בטרנר עם שוער צעיר וחסר ניסיון בדמות ניב אליאסי, אבל במקום להסתער לעברו בחמת זעם, דווקא הוא זה שצבר ביטחון בהופעת בכורה סולידית מבלי שנדרש כמעט ללכלך את הכפפות.
הכניסה של דון סדריק במחצית השנייה הדגישה עוד יותר את חסרונו במחזורים האחרונים, אבל בלי עזרה מהחברים קשה לו מאוד. על הספסל, מקפיד מאמנו ממשיך לדבוק בהרכב תמוה בלשון המעטה – אילוז' יאהו ואונדרז' באצ'ו מחוץ לסגל, המשך הקרדיט המופרז לעומר אגבדיש ועמית גלזר החלשים וההתעקשות על קאפיטה באגף, שמצדו ממשיך להוכיח מדי שבוע שמלבד מהירות אין לו הרבה מה למכור.
כשעל פי תפיסת העולם של המאמן, דוין ואיתי זדה לא יכולים לשחק יחד ולא משנה התוצאה, סביר שגם השוערים הבאים שיפגשו את הפועל יוכלו להעביר את המשחק בחוסר מעש, עם זינוקים פה ושם למטרות חימום.
רוצים להישאר מעודכנים?
3. אם יש משהו מביך יותר מאיך שהפועל נראית במהלך המשחק, הוא איך שהמאמן שלה מתבטא בסיומו. זיו אריה חושב כנראה שאנחנו עדיין בעידן 'שירים ושערים' המיתולוגית, כשרק המשחק המרכזי שודר במלואו ובשאר ניתן היה למכור למאזינים שיש מתפרצת קטלנית גם כשהכדור בעיגול האמצע.
"לא נפלנו מבאר שבע", שח המאמן של הפועל בסיום. "הם עשו שלושה שערים משישה מצבים, ואנחנו מעשרה לא עשינו אפילו שער אחד". למשתוממים נזכיר, שחוסר הדיוק בספירה שלו ידוע עוד מאירועי עלילת הילדים המטרידה 'הדרבי וששת הזרים'.
אבל שיא החוצפה נגע לסוגיית השוער. "אדליי העלה אותנו ליגה, השאיר אותנו בליגה ועשה איתנו פלייאוף עליון. יש לשוער תקופות טובות יותר ופחות", הבהיר אריה מדוע השוער הראשון שלו ממשיך לקבל קרדיט בהרכב.
המדד הזה יכול היה לעבור איכשהו בגרון, אילולא השאלה הבאה והמתבקשת נגעה לקשיים העונה ביחס לעונה שעברה. "העונה שעברה מתה והשאלות לגביה מיותרות", ענה השחצן תוך תקיפה אופיינית של שדר הקווים. סליחה?! במשפט הקודם האדרת את השוער שלך שלוש שנים אחורה, אז מי קובע מה מיותר? אם העונה שעברה מתה, אליבא דאריה, היכולת הנוכחית של אדליי היא מתחת לכל ביקורת, וצריכה להספיק לו במקרה הטוב למקום בקצה הספסל בתקופה הקרובה.
ככה זה בהפועל. המאמן הכי יציב בכדורגל הישראלי ממשיך בשלו וחושב שכולנו מטומטמים. אם אחרי פתיחת עונה מחפירה, צבירת 2 נקודות בלבד מ-15 אפשריות וצניחה מתחת לקו האדום הוא ממשיך בתפקידו ומתבצר בכיסאו בחסות הנהלת השתקנים, הוא כנראה צודק.
