1. האוהד הממוצע של הפועל ירושלים, שקיבל לידיו את ההרכב הפותח של הקבוצה מול מכבי תל אביב, שפשף מספר פעמים את עיניו כדי להאמין. שלישייה התקפית הכוללת את עידן דהן, דון סדריק ותאמינו או לא – כוכב קבוצת הנוער כרם זועבי. צעיר ככל שיהיה – מדובר בחלוץ טבעי.
לפרסום ההרכב קדמו שלל ידיעות על הסגל הדליל ושלל פצועים, שקצת קשה להבין מתי הספיקו להיפצע בזמן שכמעט חודשיים לא שיחקו כאן כדורגל במסגרת רשמית, שלא לדבר על הזרים שכלל לא היו בארץ. אותו הרכב הוביל למחצית ראשונה מרעננת כל כך, שניתן היה לחשוב שזיו אריה הרדים בכוונה את המועדון בו גדל, אולי אפילו שאל לרגע את המונח 'התקפה' בשל המציאות הנוכחית.
מכבי תל אביב, בהרכב משני משלה, היתה בטוחה שהגיעה לטיול, אבל נתקלה ביכולת מרשימה של נדב זמיר בין הקורות, לצד עבודה מצוינת של השלישייה הקדמית, שירדה לסייע לחוליית ההגנה בראשות שחר פיבן על תקן המבוגר האחראי. יחד עם איינאו פרדה – אי של יציבות בקישור האחורי – יצאה הפועל מדי פעם להתקפות מעבר מהירות. באחת מהן, נהנתה מטעות לא אופיינית של אנריק סבוריט והאיש למשימות מיוחדות, אופק ביטון, המשיך במגמת הקלאץ' מלפני המלחמה וכבש שער מפתיע.
2. לדאבונם של האדומים האופטימיים ביותר מול המסכים בבית, השינוי התהומי של אריה החזיק מעמד 45 דקות בלבד. מסיבה שברורה רק לו, זועבי, אחד השחקנים הבולטים על כר הדשא, פינה את מקומו למתן חוזז. זועבי, טוב ככל שיהיה, הוא עדיין בעמדה הכי פחות אהובה על מאמנו. המשמעות: הפועל, כמנהגה בקודש, שוב בלי חלוץ.
מוליכת הטבלה לא היתה צריכה יותר מזה. הפועל איבדה את היכולת לצאת קדימה ואפשרה לערן זהבי לחגוג את שערו ה-150 בליגת העל. 20 דקות לאחר מכן הגיעה אג'נדת הבונקר לשיאה, כשנדב נידם – אחד שדווקא יש ממנו ציפיות – עמד להוציא את חבריו לאיזשהו ניסיון התקפי במונחים של הפועל, אבל מסיבה לא ברורה (או דווקא ברורה כשהנחת הבסיס היא חובת משחק מאחור) נתקף פחד וטס דווקא לכיוון שערו הוא, משל לבש חולצה צהובה ולא אדומה.
הוא הוסיף חטא על פשע וההרחקה הנוראית שלו הפכה לשער ניצחון צהוב של אושר דוידה. בעיטה מרחוק בתוספת הזמן של הבלם אמיר אריאלי, עוד הפתעה נעימה בהרכב האדום, היתה בסך הכל הניסיון השני של הפועל למסגרת, והבהירה היטב שאין ולא היה לה סיכוי ממשי לחזור למשחק.
רוצים להישאר מעודכנים?
כדי לא להתרסק מול יריבה צהובה בפעם השנייה תוך שבוע, מעבר לחשיבות הברורה של דרבי תחתית לוהט, מוטב לאריה לאזור מעט אומץ, לשחרר בעיטת וולה עוצמתית בעקרונות המשחק המעוותים שלו ולתת לחלוץ טבעי לא רק לפתוח בהרכב, אלא – רחמנא לצלן – גם לסיים את המשחק. למרות ההפסד וחרף העובדה שהיתה שווה נקודה, המחצית הראשונה בהחלט הוכיחה שהוא בכיוון הנכון.
3. כמה חוויות ייחודיות מפוקפקות יותר ופחות הכרוכות בצפייה במשחק ללא קהל, רובן נוגעות לכך שזהבי לא מתבייש להתבכיין בקולניות מול איש המשרוקית כשקבוצתו סופגת, ופיבן שוכח ששומעים הכל עם קריאות מסוכנות משהו לעבר הקוון בנוסח: 'כזה אאוט ברור אתה לא רואה?'.
מעבר לכך, כיאה לשחקן הכי פחות עסוק על כר הדשא, היה משעשע לשמוע את מגוון השפות שנזרקו לחלל האוויר מפיו של השוער הצהוב, אורלנדו מוסקרה הפנמי – מ-VAMOS לחברו דובר הספרדית סבוריט, עבור ב-Come on לשאר חבריו הזרים ועד 'יאללה יאללה' לכל דורש. הכי נחמד היה מיקס בנוסח 'בראבו אביצ'אי' לעבר המגן אבישי כהן. בחשבון אחרון, כשלא בועטים לך לשער, משחק על מיוט הוא זמן מצוין לשדרג את התקשורת עם השחקנים.
ביציע השומם בלטו דגלי ישראל לצד שלט הקורא להשבתו של האוהד החטוף הרש גולדברג-פולין, בחתימת ארגון האוהדים 'בריגדה מלחה'. אם תרצו, רמז לכך שקבוצת הכדורסל תשוב הערב (שלישי) לקלוע בארץ הקודש לראשונה מאז המלחמה. מי ייתן ואת דיוקנו של הרש יחליף במהרה אוהד בשר ודם עם שובו הביתה.
