דווקא כשהגיע לגיל 60, גיל שבו מורידים הילוך, מחתנים ילדים, מגדלים נכדים ומתחילים לרוות מהם נחת, ספג יוסי פסו, לשעבר המנהל המיתולוגי של הפועל וכיום המנהל של בית"ר נורדיה, מכה קשה: לפני כחודש וחצי הוא איבד את אשתו, מירה ז"ל, שנפטרה ממחלת הסרטן.
בני הזוג פסו היו נשואים 34 שנים, ובמהלך חייהם המשותפים נולדו להם שלושה ילדים: הבכור, אורי (שחקנה של הפועל ראשל"צ העונה, נ"ג), והתאומות שיר ושלי, שהשתחררו לאחרונה מצה"ל. הפרידה הקשה ממירה, שהחלה אולי עוד בחייה כשפסו הבין שמצבה סופני, באה במקביל – ולהבדיל – מפרידה אחרת, מקצועית, מהקבוצה שאותה ניהל ושעימה היה כה מזוהה: הפועל ירושלים.
פסו, שביקש להתפנות מהצרות הנלוות לניהול השוטף בהפועל, חיפש לעצמו כבר בשלהי העונה שעברה קבוצה נוחה יותר לניהול, בעיקר על מנת להימצא קרוב למירה. הוא מצא את מבוקשו כשחתם לפני כחודש וחצי בבית"ר נורדיה.
עם הסטטוס הלא פשוט, 'אלמן טרי', וכשהוא מנהל את הצהובים של נורדיה ולא את האדומים של הפועל, הסכים פסו לפתוח את סגור ליבו ולשתף בריאיון נדיר את שעובר עליו בשבועות האחרונים. "מירה נפטרה ב-26 ליוני. 12 יום לפני שנפטרה, חגגנו לה יום הולדת 57", הוא מספר בכאב. "המחלה התפרצה לפני שש שנים, ואחרי סדרת טיפולים חשבנו שהכל בסדר, אבל לפני שנה חרב עלינו עולמנו כשגילינו שהסרטן חזר ועבר לריאות. עברנו שנה קשה. לא נתנו לאנשים סביבנו להרגיש זאת, אבל בתוכנו הרגשנו את זה היטב".
"קשה לי מאוד", משתף פסו. "אתה מתעורר בבוקר מחוסר אנרגיה, מרגיש לבד, חש ריקנות. פתאום השותפה שלך לכל צעד ושעל ב-34 השנים האחרונות לא נמצאת לצידך, זה לא פשוט. אבל אין מה לעשות, זאת עובדה, והחיים לפני הכל. מירה היתה אישה מדהימה, מיוחדת. היא לא הכינה אותנו למה שקרה כי היתה תמיד אופטימית. למרות שחשבנו על הרע מכל, לא באמת האמנו שזה יקרה, ובהידרדרות כה מהירה. אפילו לא הספקנו להיפרד, הרדימו אותה וזהו".
מירה פסו ז"ל (צילום: אלבום פרטי)
לא כך דמיינת את עצמך בגיל 60.
"חד משמעית לא. זה גיל שבו אתה נהנה מהילדים הגדולים, מהנכדים. מי חשב על סוף כזה?".
הילדים נותנים לך כוח?
"ודאי. הם נותנים לי כוח ואני מחזיר להם בחזרה. יחד אנחנו נזכרים בדברים שעשתה, שאמרה, שחשבה… זה תהליך".
בוא נדבר קצת על השינוי המקצועי שעשית, שגם הוא קשור קשר ישיר למירה ז"ל.
"נכון. בהתחלה רצה אותי דורון גלנט, הבעלים של הפועל פתח תקוה. דיברנו הרבה, אבל העדפתי את נורדיה, שיצרו איתי קשר בסוף העונה, בין היתר כי רציתי להיות קרוב לבית. מירה היתה מעורבת מאוד בהחלטה".
מה היא העדיפה?
"את השקט שלי. היא אמרה לי שבגיל 60 כבר מגיע לי שקט. לא העליתי על דעתי שבסוף יהיה לי יותר מדי שקט, לצערי".
בדיעבד, אתה שמח שעשית את הצעד ועזבת את הפועל?
"אני שמח שאני בנורדיה, זו קבוצה איכותית. אני שמח שאני קרוב לבית, לבנות".
אתה שמח שאתה לא בהפועל?
"גדלתי עם המועדון הזה, אפשר לומר, ולא היה לי קל לעזוב. זאת קבוצה שניהלתי במשך 16 שנה. לא אלכלך על הפועל ולא אומַר עליהם מילה רעה. הפועל תמיד היתה לי בית חם. הבן שלי גדל שם, עברתי איתם את כל הגלגולים".
אבל גם עם הפועל, להבדיל כמובן, היתה לך פרידה לא פשוטה.
"נכון. אחרי כל כך הרבה שנים, לא היה קל בכלל. הפועל זרמה לי בדם, אבל קיבלתי החלטה, הפעם משפחתית יותר. היום אני שמח שהקשבתי למשפחה ושאני בנורדיה".
עבר לך בראש שאתה עוזב ספינה טובעת?
"הפועל התקיימה לפניי ותתקיים אחריי, היא תמיד תהיה. יש לקבוצה הזאת תשע נשמות".
יוסי פסו (צילום: אלבום פרטי)
בתקציב מינימלי אפשר להחזיק קבוצה?
"לא רוצה להיכנס לזה. אולי בסוף הם יהיו באמצע הטבלה, אולי יצטרפו בהמשך אנשים והקבוצה תעלה לכיוון הפלייאוף, אין לדעת. אף אחד לא האמין בשנה שעברה שהפועל תיכנס לפלייאוף, וזה כמעט קרה".
עצוב לך שזה המצב בהפועל?
"עצוב. ראיתי את הפועל בתקופות יפות שלה. אומנם גם בירידות, אבל גם בעליות ללאומית. הפועל זה בשר מבשרי. זה קשה, אבל די. יוסי סאסי מנהל את הפועל שנים לבד, זה בלתי אפשרי. אף אחד לא עוזר לו".
מאוד רצית שיוסי ליפקין ייקח את הקבוצה.
"הלוואי וזה עוד יקרה, כן. אני קורא לו גם היום לבוא ולעשות את זה".
רוצים להישאר מעודכנים?
בוא נדבר על קטמון.
"לא מדבר על קטמון. לא מעוניין".
ספר קצת על נורדיה.
"זה מועדון מסודר עם אנשים מדהימים שקיבלו אותי בחום, מועדון ברמה של ליגה לאומית ומעלה. הניהול ברמה גבוהה מאוד, גם בנוער וגם בבוגרים. חשוב לי לציין את חברי הוועד המנהל בנורדיה, מוטי פורת – איש מדהים שאיתו התחלתי את השיחות, היו"ר ירון שרפשטיין, אלית מזא"ה, אביב שרפשטיין, ערן מרקוס, מאמן השוערים גיא עמיאל שאליו התחברתי מאוד, איש המשק אבי ביטון, עוזר המאמן ציון זקן, המנהל המקצועי של מחלקת הנוער מנו דהאן. אנחנו כמה אנשים שמחוברים כמו איש אחד".
נורדיה בעונה פיננסית. אתה חושב שהקבוצה תוכל להיאבק למעלה?
"אנשי נורדיה עובדים נכון. בסופו של דבר כדורגל זה דבר נזיל. כשיש לך שקט מסביב, כשכיף לך לעבוד עם מאמן מצוין כמו שלומי עמר, כשהשחקנים מקבלים משכורות בזמן – הכל אפשרי. הם יתמודדו למעלה, בגלל כל הסיבות שמניתי כאן".
לסיכום, אפשר לומר שאתה מתגעגע: גם לאהבה עם האישה שלך, וגם לכדורגל של פעם.
"נכון. המיזם של נורדיה מאוד מוצא חן בעיניי. המועדון הזה מתחיל להחזיר לי את הריגוש, ואני בהחלט מתחיל להתאהב מחדש".
