דעה | הטוב, המרענן והפלופ המסתמן – ניתוח ראשוני של הרכש שעשתה הפועל

שלושה משחקי הכנה כבר מאחור, והמסקנות הראשוניות מהסגל שנבנה בהפועל הן די מתסכלות. מצד אחד, ועל כך מגיע שאפו גדול לאיל חומסקי ולגיא הראל, הטריו המרכזי של העונה שעברה – ג'יימס פלדין, טיישון תומאס וג'ייקובן בראון – נשאר בארנה, ואם מוסיפים לכך את תמיר בלאט (וגם את בר טימור) הרי שמדובר על שלד חזק ואיתן. מהצד השני, הרכש הזר שהגיע לא נראה, בשלב זה לפחות, כמו חיזוק.

התחושה שלי מהמשחקים הראשונים, היא שהפועל פספסה ברכש הזר. אבל כנראה שאין מה לעשות – הירידה בתקציב הרכש מובילה גם לירידה באיכות השחקנים שמגיעים.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

אז מאיפה להתחיל? אפתח עם הבשורות הטובות: סולימן בריימו הניגרי הוא בינגו של ממש, ולבטח הרכש הרי מרשים של הקיץ. הוא הראה במשחקי ההכנה הרבה מנהיגות והמון אגרסיביות ביחד עם יכולת מסירה והתאמה לטיישון תומאס. אין לי בכלל ספק שהוא יהפוך מהר מאוד לחביב האוהדים.

אגרסיביות הפועל תקבל גם מאייזיאה קאזינס, אבל בזה אפשר לסכם את המעלות הממשיות שלו. זוהי העונה הראשונה של קאזינס באירופה ואולי הוא עוד יתפתח, אבל כרגע נראה שהוא רק קצת מכל דבר. זה מתחיל בכך שהוא שחקן בלי עמדה ממשית – לא רכז וגם לא קלעי – סוג של קומבו גארד, אבל כזה שלא מוסר יותר מדי אסיסטים ולא קולע יותר מדי נקודות ואפילות לא זורק יותר מדי. הוא עושה קצת מכל דבר מבלי להצטיין יותר מדי. הוא כן, כאמור, אגרסיבי וקשוח – וזה מסביר מדוע עודד קטש רצה אותו בסגל.

בצד הפחות מרשים של הרכש נמצאים טרנט לוקט ומינדאוגאס קופשאס – שאם יסיימו את העונה זה יהיה מפתיע. לוקט נראה ממש כמו רכש להחלפה. מדובר בשחקן קשוח מאוד בהגנה אבל גם מאוד אנמי ולא יוזם בהתקפה.

נועם שרפלר (צילום: פרטי)

הסנטר הליטאי קופשאס מזכיר מאוד את אלן אומיץ' (שזכור לרע) רק שהוא קצת יותר אגרסיבי. לרוב אני בעד החתמות של שחקנים אירופאים ועל ניסיון לחשוב מחוץ לקופסא, אבל במקרה של קופשאס אני בספק אם הוא יצליח בכדורסל שבנוי בעיקר על אמריקאים ואני בהחלט לא אופתע אם עד תחילת השנה האזרחית החדשה נראה בארנה שוב את אמארה סטודמאייר.

בגזרת הרכש הישראלי – כאן נראה שהפועל פגעה. נמרוד לוי ועידן זלמנסון מביאים איתם הרבה רעננות, ולשניהם יש פוטנציאל גדול. זלמנסון, סנטר נבחרת ישראל, קצת מוגבל ונראה שאין לו יותר מדי לאן להתפתח – וזה בסדר, כי אם הוא ינפק את התוצרת של השנה שעברה הרי שהפועל הרוויחה. לוי, לעומתו, הוא כישרון גדול שיכול להתפרץ בכל רגע, וכשזה יקרה הוא יהפוך לאחד הישראלים הבולטים והמובילים בליגה.

בכל מקרה, את מרבית הנזק עבור היריבות יעשו תומאס, פלדין ובראון, שהראו בינתיים הרבה דומיננטיות והבנה שהם אנשי המפתח.

וכמה משפטים לסיום על בר טימור. הגארד הישראלי נשאר, לדעתי, בעיקר בגלל עניינים סנטימנטליים, כי מבחינת כדורסל נטו יוגב אוחיון עדיף עליו גם ממרום גילו, בוודאי בצד ההגנתי. בעונה שעברה קטש הבהיר היטב מי קודם למי בהיררכיה, אבל כפי שכבר ציינתי – מה שהכריע הפעם את הכף היה הרגש וההבנה שהאוהדים צריכים את הדמות שאיתה הם יזדהו.