ביום שישי האחרון הלך לעולמו רן אילן ז"ל, אוהד מסור של הקבוצות האדומות בירושלים – הן בכדורסל והן בכדורגל. אילן ז"ל, שסבל מבעיות בריאותיות בחודשים האחרונים לחייו. הובא אתמול (ראשון) למנוחת עולמים בבית העלמין בכפר אדומים שם התגורר.
אילן ז"ל, בן 36 במותו, היה מהפנים המוכרות ביציעי הארנה וטדי וליווה את קבוצותיו האהובות במסירות רבה. ביציעים האדומים וגם בקבוצות עצמן ביכו את מותו בטרם עת. בעמוד הפייסבוק של הפועל ירושלים נכתב: "המומים וכואבים את לכתו בטרם עתם של האוהד רן אילן. תנחומינו הכנים למשפחה. רן, תחסר לנו מאוד ביציעים".
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
המייל האדום של "כל העיר" [email protected]
דניאל אברבוך, חבר קרוב של אילן ז"ל, מספר: "רן תמיד היה גורם משמעותי ביציעים – גם בטדי וגם בארנה ולפני כן במלחה. הוא היה מאוד מעורב בכל קבוצות הוואטסאפ של האוהדים. הוא תמיד היה עם חיוך. גם כשהוא היה מעיר למישהו או נותן ביקורת – זה היה בנועם. אף פעם לא ראיתי אותו מתעמת עם מישהו, מעליב או רב".
"הוא היה דמות אהובה ומשמעותית ביציעים של הפועל ובכלל", מוסיף אברבוך בכאב. "היינו חברים קרובים והוא ייחסר לי. ישבתי איתו באותה שורה גם במשחקי הכדורסל וגם במשחקי הכדורגל. רן היה מגיע תמיד ראשון, ובכל פעם הוא היה מצלם לנו את השורה שלנו ושואל איפה אנחנו. מעבר לפן האישי שלי – אני בטוח שהדמות שלו תהיה חסרה מאוד ביציעים של הפועל. מלבד ביציע – היינו ביחד בהופעות, בחתונות, אירועים שונים. תמיד ביחד. לרן תמיד היה חשוב שקבוצת החברים שלנו תהיה מאוחדת ומגובשת. הוא דאג מאוד לכולם, היה לו חשוב לרצות את כולם ושכולם מסביב יהיו מרוצים".
מאשקה ליטבק, אוהדת ותיקה ומסורה של הפועל בכדורסל, נפרדת מאילן ז"ל בכאב: "אני עדיין צריכה לאסוף את עצמי ואת הכוחות הנפשיים שלי כי קשה לי לעקל שלא אפגוש יותר את רן במשחקים בארנה. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה".
ליטבק נזכרת על הרגע שבו הכירה את אילן עוד בימי מלחה העליזים: "אני אוהדת הפועל כבר עשרות שנים, הייתי גם ממנהלי פורום צ'ה באינטרנט. באחד המשחקים במלחה ניגש אליי במחצית אוהד צעיר עם בנדנה אדומה לראשו, שהיתה סמל ההיכר שלו, והציג את עצמו – 'אני רן אילן והכינוי שלי בפורום צ'ה הוא האדום מהכפר, כיוון שאני גר בכפר אדומים, ואת קיבוצניקית שחתומה בפורום דרומית – עובדת האדמה, אז אנחנו אחים?'. השבתי לו שקודם כל אנחנו משפחה. הוא חייך, ומכאן והלאה נשאר בינינו קשר לאורך שנים".
ליטבק מוסיפה: "היינו נפגשים במשחקים. לפני משחק או אחריו והיינו משוחחים הרבה על הפועל, וגם שיחות אישיות יותר. הוא סיפר לי על הבעיות הרפואיות שלו ובעצם דיברנו על הכל. לרן היה לב ענק לכל אחת ואחד, ועוד יותר להפועל ירושלים. רן תמיד היה עומד כל המשחק ביציע האוהדים, אף שהיה מבוגר מהם, נשען ביציע על המעקה בצד, ולא מפסיק לעודד כל המשחק, גם שראינו כבר במחצית שאנחנו נפסיד. אף פעם לא התייאש בעידוד שלו, תמיד סחף את כולם אחריו, בשקט, בלי צעקות או קללות לשחקנים או שופטים".
"הוא היה איש גדול ממדים עם נפש עדינה וטהורה", ממשיכה ליטבק. "עסק ועשה למען הקהילה הספורטיבית בארץ בכל מיני פרויקטים שהקים – טניס, כדורגל, כדורסל הכל דרך האינטרנט. הוא יחסר לי מאוד במשחקי הפועל".
לעדכונים אחר כל הידיעות הכי חמות>>
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באנדרואיד
הורידו את אפליקציית "כל העיר" באייפון
