הפועל קטמון ירושלים לא הציגה כדורגל גדול נגד הפועל פתח תקוה ביום שני בטדי, אבל בכל זאת היתה יותר מתואמת מאשר האורחים, שהגיעו מלווים במאות אוהדים. כמו רוב אוהדי קטמון, שמחתי מאוד בניצחון ובשלוש הנקודות, אבל איחלתי למלאבסים לנצח בסוף השבוע את היריבה העירונית מכבי. וילי אגאדה הבקיע שוב שער חשוב מאין כמוהו אחרי עבודה מעולה של רועי פדידה. מה היינו עושים בלעדיו שאל אותי מישהו בטלפון. אנחנו לא "בלעדיו", והתהילה מגיעה למי שהביא אותו לקבוצה וטיפח אותו היטב.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
משחק השדה של קטמון היה עדיף על זה של פתח תקוה, אבל רק במחצית השנייה היינו טובים יותר מכל הבחינות. עדיין חסר לנו משהו במרכז השדה, אם כי גם שם יש שיפור. אדיס צ'קול היה שוב דינמי וגם ההגנה השתפרה לעומת משחקים קודמים. המאמן זיו אריה התבטא כדרכו בצורה מאופקת, אבל החיוך שעל פניו הסגיר סיפוק ואפילו שמחת חג. אני רואה את הפועל ירושלים ואחר כך את הפועל קטמון מזה 65 שנים ואולי קצת יותר. ראיתי קבוצות יותר מוכשרות, אבל הלחימה של הילדים תוצרת 2019 היא מיוחדת במינה. כל זה לא אומר שנעלה ליגה או אפילו שנתחרה בצמרת, אבל צפויה עונה מרתקת וטובה, ואני בטוח שעוד כמה כוכבים של ממש יתחשלו במהלך המשחקים הקשים.
בטורים הבאים אחרי החגים נתעכב על השחקנים אחד לאחד. בינתיים נודה להם על הניצחון היפה נגד מי שהיתה אלופת המדינה שש פעמים.
חשוב למורל
בית"ר לא שיחקה כדורגל גדול בקרית שמונה, אבל ניצחון החוץ שלה היה משכנע למדי. המשחק עצמו היה די עלוב, קרית שמונה ממש פתטית, אבל הפעם אני מבין את האוהדים שבחרו לחגוג את הניצחון. חרף הכוכבים הנוצצים כביכול של בית"ר, ראינו בעיקר כדורגל אפור, ושתי הקבוצות דמו מאוד זו לזו. בית"ר זוכה לסיקור אוהד מאוד, אבל אין להתרשם מדברי הפרשנים. הרבה מלים גבוהות נשפכו על כדורגל נמוך.
בכל זאת, גם ניצחון כזה מעלה את המורל וייתכן שבית"ר תשתפר מאוד במהלך העונה. עד כה היו רוב משחקיה משעממים, ולבית"ר אין פריבילגיה לשחק בצורה כזו.
חיים ברעם (צילום: ארנון בוסאני)
חוליות המוות
בשבת ראינו את מנצ'סטר סיטי מציגה כדורגל רצחני ממש נגד ווטפורד, והניצחון הענק היה מבריק וראוי. פפ גווארדיולה חישל יחידה מנצחת חדשה, שמזכירה מאוד את ברצלונה לפני שנים אחדות. אותה טכניקה אישית וקבוצתית, אותה מהירות וכושר הבקעה מעולה של כל השחקנים.
האם זה אומר שסיטי תזכה באליפות? אולי, אבל לא בהכרח. ליברפול יריבה חזקה ועקבית, ושתי הקבוצות ילחמו על התואר עד השנייה האחרונה. קון אגווארו, דויד סילבה, ברנרדו סילבה וקווין דה-ברוינה יכולים להיכלל בכל נבחרת אירופית; יתר השחקנים משתלבים בצורה מושלמת. כל זה, מבלי שכוכב הקבוצה ראחים סטרלינג הפצוע שותף.
טוטנהאם כרגיל מאכזבת. היא מסוגל לנצח כל קבוצה בליגה, אבל יש לה רגעים של התרופפות שמונעים ממנה לזכות באליפות (האחרונה הייתה בשנת 1961, כשטוטנהאם זכתה בדאבל).
