יחד עם הכדורגל המקומי והעולמי גם נפשותינו מתו קצת. אין כלום, ורק כמה הבלחות מצילות אותנו. צריך להשתמש בדמיון ואז לדלות מציאות אמתיות במחשב.
השבוע עליתי בדרך מקרה על שידור מלא של גמר הגביע העולמי בשבדיה 1958. להפתעתי השידור היה סביר ואפילו קולח והמשחק היה מעולה. ברזיל של גרינצ'ה, דידה ופלה הפגינה כושר גופני ושליטה מעולה בכדור ואילו השבדים שיחקו משחק טקטי מסודר, שהיה גם איכותי. ישבתי ובלעתי את השידור המלא, ושוב הצטערתי שאינני יכול להתקשר לאחי מנחם ולחלוק את החוויה. כפי שזכרתי, גרינצ'ה היה הכוכב הבלתי מעורער של ברזיל, ופלה, למרות מוגבלויותו, הבקיע שני שערים מעולים, הישג עצום לילד בן 17. מי שישקוד על כך, ימצא פנינים כאלה כמעט בכל יום.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת 14"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
הפרידה מהקבוצות האהובות עליי קשה לי מאוד. להפועל קטמון אני מתגעגע בעיקר בשל השתייכותי לקהילה האדומה שהקמנו כאן חרף הקשיים. כל שער של קטמון משמח ומחזק את גאוותי באגודה. וילי אגאדה הגיע לפגרת הקורונה בכושר מעולה, וכך גם אשטה אווקה ואדיס צ'וקול. ההגנה יציבה וקטמון יכולה להתברג בצמרת הליגה הלאומית גם מבלי לעלות לליגת העל. אשרי האיש השמח בחלקו, ואני בהחלט נמנה על הציבור המרוצה הזה. האם קטמון תיפגע אנושות ולטווח ארוך? קשה לענות על השאלה הזאת. למה שיקרה לכדורגל שלנו יש השלכות ישירות גם על קטמון.
אשר לבית"ר, זה אולי פחות אכפת לי אבל אני מפרגן לקהל הגדול שלה שהתנער מהפשיזם ומהגזענות. רבים בקהל ילמדו, שניתן לחיות גם בלי כדורגל. זה חבל, זה פחות כיף ואין לדעת כיצד בית"ר, שאפילו הבעלים שלה משה חוגג לקה בקורונה, תעבור את המשבר. אני מניח שגם בית"ר תתחיל להתבסס על שחקני בית, רוב הזרים הם משענת קנה רצוץ, ויש לה בסיס חברתי רחב כדי להתאושש מהשלכות המגיפה. עשרות אלפי ישראלים מכל המחנות יושבים בבית ומתגעגעים לקבוצות שלהם. אין אפילו את מי לקלל. הקורונה פוגעת בכולם ומאמללת גם אנשים עם כוח עמידה מרשים.
חיים ברעם (צילום: ארנון בוסאני)
אני מתגעגע גם לברצלונה שהתאוששה מהר מההפסד נגד ריאל מדריד ומובילה שוב את הטבלה הספרדית. התלות בליאו מסי היא כמעט מוחלטת והאוהדים עורגים לשחקני מרכז שדה כמו אנדרס אינייסטה וצ'אבי הרננדס, ופשוט אין כאלה ואולי גם לא יהיו. גם אחרי הירידה היחסית של ברצלונה היא זוכה באליפויות ומפגינה
לעתים כדורגל מרהיב. לזכות ההנהלה יש לומר, שהיא ניסתה למצוא תחליפים הולמים לקשרים האגדיים שלה בעידן פפ אבל בינתיים קשה להגיע לשיאים של העבר הלא רחוק. למרבה המזל ריאל מדריד איננה מתמידה בכושר הגבוה שהפגינה נגד בארסה, והיא ממשיכה להפסיד דווקא לנמושות הליגה.
הכול נעצר, ואפילו וסטהאם יונייטד תלויה על בלימה. סכנה ירידה? קשה לדעת. בינתיים גם הליגה האנגלית איננה אלא מושג ערטילאי, כמעט מדומיין שאחריתו מי ישורנה. יהיה טוב.
