זיו אריה (צילום: באדיבות האתר הרשמי של מכבי תל אביב)
זיו אריה (צילום: באדיבות האתר הרשמי של מכבי תל אביב)

דעה | עונת התחדשות: ההצהרה וההצערה שקטמון צריכה

ראשית להכריז שעליית ליגה היא לא מטרה ואחר כך להבהיר למאמן החדש שהסגל החדש צריך להיות צעיר ואנרגטי עם מחשבה לשנים קדימה | טור דעה

פורסם בתאריך: 16.6.19 13:30

אוהדי הפועל קטמון עדיין מלקקים את הפצעים היחסית טריים מהעונה האחרונה, אבל הם עדיין חשים קרבה רגשית רבה לאגודה. מעניין איך תתבטא התופעה הזאת בנוכחות שלהם ביציעים בעונה הקרובה.

בקבוצה כבר לא חולמים על עלייה מהירה לליגת העל וגם לא על כוכבים חדשים מהזן הגריאטרי. לדעתי, מוטב שההנהלה תצהיר במהרה שהצוות המקצועי החדש בראשות המאמן זיו אריה אינו נדרש להישגים רבים או ל"קבלות". הצערת הקבוצה היא יעד מוצהר שלדעתי יהיה מקובל על האוהדים, גם על אלה המאוכזבים. החזרתו של הקשר הצעיר הנהדר אריאל הדר היא חיונית. יש לו אנרגיה ומיומנות כדי להוביל קבוצה צעירה ולא יומרנית לצמרת טבלת הליגה הלאומית.


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החמות בירושלים?

הורידו את אפליקציית "כל העיר ירושלים" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "כל העיר ירושלים" באייפון

 


הרכש, כך אני מאמין, יהיה צנוע, וכך גם הצהרות הכוונות מצד קברניטי הקבוצה. בצד ביצוע המדיניות החיונית הזאת, תיזום האגודה מסע גיוס גדול של האוהדים, במטרה למצות את הפוטנציאל הגדול של קטמון בעיר. המאמן חייב להיות חלק מהפירמידה בצמרת, שותף לכל ההחלטות וחלק בלתי נפרד מתדמית האגודה. כל זה לא יתבצע בלי אמון גם במאמן וגם במנהל המקצועי שי אהרון.

החלוץ הנפלא ויליאם אגאדה יישאר בקבוצה, ואני מקווה שגם ההגנה לא תשתנה באורח חריג. השלד בעונה שעברה היה סביר, והחיזוק צריך להתבצע בהתאם לעקרונות היסוד של קטמון. המעמד של קטמון בשכונות השתפר ללא הכר ויש להניח שיבוא לידי ביטוי גם בתוכניות הגיוס לקבוצה. לא אמרתי נואש ממיקו ממן, שיוכל לתרום רבות לקטמון ודניאל בוסי אמור להיות אחד מכוכבי הקבוצה.

מוטב שלא נחזור לעונה הראשונה של הפועל בטדי אי שם בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת. עונה שבה נחלנו בעיקר תבוסות קשות וירדנו בצדק. העלייה הבאה של קטמון תהיה מלווה ברנסנס מוחלט במעמדם של האוהדים האדומים בעיר. יש לקוות שזיו אריה יוכל לבנות קבוצה כזו. בניית אלטרנטיבה לבית"ר בעיר הקשה הזאת היא מפרכת, אבל ראויה.


חיים ברעם (צילום: ארנון בוסאני)

חיים ברעם (צילום: ארנון בוסאני)


מטפחים תקווה

משה חוגג ויוסי בניון כבר התחילו לעבוד ביחד, ויש לקוות שימצא מקום גם לאלי אוחנה. ההרכב בצמרת נוצץ; הסגל הוא בבחינת סימן שאלה. היסוד העיקרי לתקווה נעוץ בעונה החולפת. עונה גרועה יותר מקודמתה לא תהיה בבית"ר גם אם יהיו סכסוכים בין אנשי הצוות. כמה שחקנים יפרחו השנה, בתוכם דוד קלטינס שלקראת סוף העונה הקודמת הוכיח למבקריו (בכללם אני) שטמונה בו יכולת רבה. נדמה לי שהפרידה מטל כחילה היתה מוקדמת. הוא הוכיח את עצמו במשחקים רבים וראה את עצמו כאחד מנאמני האגודה.

בית"ר היא עתה טריטוריה זרה ולא נגישה לאוהד הממוצע. שורר שם פחד גדול מפני העונה המתקרבת. בעצם, לא מדובר בסתם פחד אלא בחרדה שלא כל מקורותיה הם רציונאליים. היחס למאור בוזגלו הוא מחפיר. אף פעם לא ייחסתי לו סממנים של גדולה ויש לו חסרונות ידועים, בעיקר בהחזקת הכדור רחוק מרגליו. אבל בוזגלו הוא לוחם גדול ותורם לקבוצה. הייתי מאושר לראות אותו בקטמון אבל אין לקבוצת האוהדים משאבים לרכישתו.

למעט קלטינס לא ראינו כוכב מקומי פורח בבית"ר. לא אבי כהן, לא אורי מלמליאן ולא אלי אוחנה חדשים שובים את הדמיון. לעומת זאת יש משאבים חדשים ובעלים שאפתן.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת
  1. משה

    ברעם היקר,בכדורגל שאין תוצאות
    הקהל לא מגיע למגרשים,גם העונה שהיו תוצאות הקהל לא הגיע בהמוניו
    לכן אם לא יבנו הרימון קבוצה לעלייה
    היא תדשדש בליגה ללא קהל וללא עניין מקצועי
    וכך היא לא תהווה אלטרנטיבה

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר