נועם סבגן. צילום: רון ירקוני
נועם סבגן. צילום: רון ירקוני

"המום שלי דוחף אותי קדימה ומאפשר לי להאמין שאני מסוגל"

אחרי שקיבל עשרות פעמים דחיות בגלל מום מולד, יד קצרה וללא מרפק, נועם סבגן לא אמר נואש. כיום, שנים ספורות אחרי שקיבל הזדמנות, הוא הפך לבעלים של "לה ופל" ברחוב שמאי

פורסם בתאריך: 18.8.21 15:58

עשרות פעמים בחיוו שמע נועם סבגן את המילה "לא" בסיומם של ראיונות עבודה, אבל הוא לא אמר נואש, המשיך לחפש ולהאמין בעצמו ובעיקר בכך שיימצא את האנשים ההגונים שייתנו לו הזדמנות אמיתית. סבגן, בן 22, נולד עם עם יד אחת קצרה יותר מהיד השנייה וללא מרפק. היד בעלת המום אינה בתפקוד מלא ונועם מתקשה לקפל את היד ואת האצבעות. המום המולד הזה, כך כבר ניתן לקבוע חד משמעית, לא מפריע לו להיות כיום הבעלים של "לה ופל" – עסק ירושלמי מצליח ברוב שמאי.

"לאורך כל חיי התמודדתי עם קשיים רבים בגלל המום שלי, זה הדבר הראשון שאתה רואה כשאתה פוגש אותי והתרגלתי עם השנים למבטים, ללחשושים מאחורי הגב וגם בפנים" מספר סבגן בשיחה עם "כל העיר. "בבית הספר היסודי לא היו לי חברים. התביישתי ללבוש חולצה קצרה, לא הצלחתי לקשור שרוכים לבד. בהמשך, כשגדלתי, התקשיתי להתקבל לעבודות בגלל המראה החריג של היד, זו היתה תקופה קשה וחשוכה".


 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 המייל האדום של "כל העיר" [email protected]


בסוף מצאת עבודה, במקום שבו אתה משמש כיום כבעלים. ספר על תהליך הקבלה ועל הראיונות שקדמו לו.
"מהרגע שיצאתי לחפש עבודה זה היה דבר נורא. הגעתי לעשרות ראיונות עבודה וכל הזמן נתקלתי בתגובות של "זה לא בשבילך" או "לא תוכל לעשות את זה". זה פגע. הרבה פעמים אתה עומד מול מעסיקים ואתה מבין כבר מרמזים וממבטים על הפנים שהם לא רוצים אותך שם. זה לא כיף ואני לא מאחל סיוט כזה לאף אחד".

איך בכל זאת מתגברים על זה?
"עם המון כוח רצון ונחישות. לא נתתי למגבלה שלי להפריע לי להגשים את המטרות שלי בידיעה שבסוף הכול יסתדר".

לפני שלוש שנים הדברים באמת התחילו להסתדר. סבגן הגיע לראיון עבודה ב"לה ופל". "כשהגעתי, היו פה חמישה שותפים, שניים מהם הכירו את ההורים שלי ונתנו לי את ההזדמנות", הוא מספר בחיוך. "בהמשך, הם שמו לב שאני ממש עובד טוב ומסתדר עם הכל, אז הם נתנו לי לנהל את העסק".

איך זה הרגיש?
"ברמה האישית זה הכי נותן לך כוח להמשיך, הידיעה שיש מי שמאמין בך וסומך עלייך, אחרי כל כך הרבה תלאות היא מדהימה. אתה מגיע מדי יום לעבודה בידיעה שמאמינים בך שווה את הכול".


צילום: חנה טייב

צילום: חנה טייב


 

איך הפכת לבעלים?
"כשסכנת סגירה ריחפה מעליו, החלטתי לרכוש את המקום היחיד שבחר להעסיק אותי, מתוך אמונה בו ומתוך רצון להמשיך ולעשות את מה שאני הכי אוהב. זה היה סיכון, מה גם שבדיעבד קניתי את העסק רגע לפני שהתחילה הקורונה ואיתה הסגרים וחוסר העבודה. זה לא היה פשוט, אבל בכוח האמונה ידעתי שכל מכשול הוא משהו שאוכל לעבור".

מה היו התגובות בבית? בכל זאת הרפתקאה כלכלית די גדולה.
"הם מאוד תומכים בי על הצעד הזה שאני אעשה משהו לעצמי. אגב, אמא שלי עובדת איתי בעסק ונותנת לי עזרה – היא מכינה בצקים ותערובות כשצריך. אבא עוזר מורלית. אנחנו עובדים ביחד על תפריט חדש שיושק בקרוב, וממשיכים בכל הכוח. בלי קשר, אני אומר שגם אם אפסיד כסף אני מאמין שזה יחזור אליי. אין שום דבר בטוח. היום אני משתדל לעשות את מה שאני רוצה ולא נותן לשום דבר לפגוע בי. המום שלי דוחף אותי קדימה ונותן לי מוטיבציה להוכיח שאני מסוגל, למרות הנכות, להצליח".

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר