יהונתן כהן ועמית אהרנסון, "דיינר R&R" (צילום: ארנון בוסאני)
יהונתן כהן ועמית אהרנסון, "דיינר R&R" (צילום: ארנון בוסאני)

כשאוכל ופוליטיקה מקומית נפגשים

יהונתן ועמית חבשו, באופן חד פעמי, את כובע הכתבים המוניציפליים בנוסף למבקרי האוכל, והגיעו ל"דיינר R&R" במרכז העיר — המקום החדש של השפית רעות כהן ובת זוגה רומינה, שמלבד נשיאת דגל הגאווה שובר הרבה מוסכמות של כשרות במרכז העיר. והאוכל? מספיק אם נגיד שלמקום יש פוטנציאל

פורסם בתאריך: 24.12.17 12:25

עמית: רגע לפני שאנחנו מסכמים את 2017 אנחנו מגיעים היום, יהונתן, למקום הכי מסקרן של השנה החולפת, אולי אחד המסקרנים שנפתחו בעיר בשנים האחרונות.
יהונתן: "R&R דיינר", זה שם המקום, שעלה עוד לפני פתיחתו לכותרות והגיע עד למהדורות החדשות בטלוויזיה ממש לא רק בגלל האוכל.

 



 

עמית: "R&R" הוא המקום החדש של השפית רעות כהן ובת זוגה רומינה. מדובר בעצם בגלגול חדש ל"עזה 40", המסעדה שאיתה כהן עלתה לכותרות בעיר בפעם הראשונה, בגלל ההחלטה לפתוח בשבת ולשבור את הסטטוס קוו ההיסטורי של רחוב עזה.
יהונתן: מעטים המקומות בעיר שהעיסוק בהם נוגע בכל כך הרבה עצבים חשופים כמו הדיינר החדש הזה, שנפתח לפני כחודש. המאבק על השבת, כשרות, התדמית של מרכז העיר, המאבק לשימור הצביון החילוני של העיר, זכויות הקהילה הגאה. מה לא?
עמית: עוד לפני פתיחת הדלתות, הפך "R&R" למטרה של השכנים החרדים ושאר גורמים בעלי אינטרסים כאלה ואחרים, ומאז הפתיחה נאלצות כהן וזוגתה להתמודד עם גל בלתי פוסק של הטרדות, איומים, הצקות וגם חבלות של ממש לרכוש.
יהונתן: בכל מקרה, ברור שזה מקום שאי אפשר להתעלם ממנו, וברור שאנחנו מגיעים לשם קודם כל בשביל האוכל. את כל רעשי הרקע נעשה כל שביכולתנו כדי לנטרל.

 


 

 


 

"R&R דיינר" ניצב בכיכר של בית יואל, בין קצהו של מדרחוב סולומון לבין רחוב יפו. בחלל המדובר שכנו בעבר כמה ברים זכורים בתולדות העיר, ביניהם ה"גונג" ו"תל אביב". ההליכה הקצרה ברגל מהחניון שמתחת לכיכר החתולות ועד ליעד מאפשרת ליהונתן ועמית זמן לקרוא (ולצפות) בשלל הכתבות שליוו את פתיחת המקום.
עמית: תשמע, תמיד היה בירושלים לפחות איזה מקום אחד שכאילו עשה "דווקא". מקום שמראה שהנה, למרות שאנחנו בירושלים, אנחנו יכולים למכור חזיר או להיות פתוחים בשבת או מה לא. הזיכרון הכי חזק שלי בז'אנר הוא "בבל", בית קפה שפעל בפסאז' בין הלל לשמאי, בחלל שבו לימים פעל הריף-רף המיתולוגי. בחול המועד פסח, 1996, יצא לי לשבת שם לאכול באגט טרי עם ביצים ובייקון.
יהונתן: זה נכון. ירושלים רחבה וחיים בה בני כל הדתות, כולל יהודים שאוכלים הכל מהכל. תמיד היו מקומות שהגישו חזיר, תמיד היו מקומות שערבבו בחדווה בשר וגבינה, רק שזה נעשה בצנעה מסוימת. במקום שלפנינו נראה שהמקרה אחר, ומדובר בעסק שלקח את כל העקרונות האלה לקיצוניות. הדבר העיקרי שבולט לי לעין מעיון קצר ברשימות המנות בכתבות השונות זה "חזיר, חזיר, חזיר, שרצים, צ'יזבורגר, בייקון".
עמית: הסוציולוג הקטן מאוד שבי מרגיש שיש פה רצון עז להצהרת "אנחנו כאן", בכל הרבדים. באוכל הלא כשר, בהשתייכות המוצהרת לקהילה הגאה. מניח שזה קשור לרבדים מסוימים באישיות של רעות כהן וזוגתה, וזה ניכר עוד מהימים של "עזה 40". אנחנו כמובן לא יכולים ולא שואפים ולא באים לשפוט את זה.
יהונתן: אבל, ויש פה אבל גדול – כמו שזה נראה כרגע התפריט של המקום הזה, והאופן שבו הוא מוצג, יכולים להוות מכשול רציני מאוד בדרך לליבם של ירושלמים רבים. אני משוכנע שיש המון אנשים, אולי אפילו שומרי מסורת, שהיו שמחים לבוא לחזק עסק חדש ונועז שסובל מהצקות, בעיקר בשם הפלורליזם שכל כך חשוב לעיר. אלא שהנוכחות הכל כך מודגשת של החזיר והשרצים בתפריט, והערבוב המובהק של בשר וחלב, עלולים להרחיק.
עמית: וכמובן שעם כל הכבוד לשמירה על כבודן של קבוצות שונות בעיר – שום דבר, בשום מקרה, לא מצדיק אלימות משום סוג, בטח שלא פתיחה של מסעדה חדשה.

 

"דיינר R&R" (צילום: ארנון בוסאני)

"דיינר R&R" (צילום: ארנון בוסאני)

המבקרים מגיעים למסעדה ומגלים שלווה יחסית, כשרק סדקים באחת הזכוכיות שפונות לכיכר מעידים על האלימות הלא מעטה שהופנתה כלפי המקום. החלל הגדול מעוצב בסגנון תעשייתי, כשדגל גאווה גדול וצבעוני מספק את עיקר הצבע. עמית ויהונתן תופסים את מקומם ומתפנים לעיון מעמיק בתפריט. כעבור כמה דקות הם מרימים עיניים ומביטים זה בזה בבלבול.

 

"דיינר R&R" (צילום: ארנון בוסאני)

"דיינר R&R" (צילום: ארנון בוסאני)

יהונתן: טוב, זה בלי שום ספק התפריט הכי בלתי קריא ובלתי צליח שאי פעם נתקלתי בו. אני לא רגיש לדברים האלה בדרך כלל, זה התחום שלך, אבל זה פשוט נוראי.
עמית: אתה צודק במאה אחוז. שום דבר לא ברור. לא החלוקה לקטגוריות, לא המחירים, לא מה הגדלים של המנות. מעבר לכל, וזה לא קורה לי הרבה, זה תפריט שלא עושה חשק להזמין ממנו. צריך ממש להתעמק כדי להבין משהו. העובדה שזה מה שמקבל את פני הלקוחות היא בעיה קשה, על גבול ההרסנית. זה לא תפריט שצריך להחליף עכשיו, זה תפריט שהיה צריך להחליף אתמול.
יהונתן: כל מה שאני רואה זה אלמנטים שיעוררו דחייה מידית אצל הירושלמי הממוצע. בייקון, חזיר, בשר-חלב, שרימפס. לא פשוט, אפילו בשבילי. בירושלים יש לי מעצורים שלא תקפים לחלקים אחרים בגלובוס. מעדיף לא לאכול בשר חזיר ומתקשה בתערובות מובהקות של בשר וחלב.
עמית: שנאמר – אפשר לטגן לך את הסטייק בחמאה, פשוט לא להגיש אותו ברוטב שמנת?
יהונתן: משהו כזה. ואני מודה שבינתיים אני לא מצליח להבין מה פה אני יכול, או רוצה, לאכול.
עמית: אני, לעומת זאת, על תקן הגרגרן האפיקורס אוכל הכל, מוצא פה לא מעט דברים מסקרנים.

 

"דיינר R&R" (צילום: ארנון בוסאני)

"דיינר R&R" (צילום: ארנון בוסאני)

 

המלצרית היעילה נחלצת לעזרתם של יהונתן ועמית ומסייעת להם בפענוח התפריט הבלתי אפשרי. בסופו של דבר ננעלת הזמנת המנות הראשונות על מקלות שרימפס ברוטב חמוץ חריף, כדורי מק אנד צ'יז ומנה בשם "קומפלטו" – מיקס של צ'יפס, גבינת צ'דר, נתחי סינטה, נקניקיות ובייקון וביצת עין.
עמית: הדבר העיקרי שבולט בשתי המנות המטוגנות – השרימפס וכדורי הפסטה – זה עבודת טיגון ראויה מאוד. בשני המקרים יש מעטפת פריכה, זהובה, לא שמנונית.
יהונתן: חבל רק שבמקרה של השרימפס אין מעבר למעטפת שום טעם. בעצם גם לה אין ממש טעם. הבלילה שעוטפת את השרימפס פשוט לא מתובלת בכלל. לצד המנה רוטב חמצמץ פיקנטי ראוי, אבל כדי לאכול בצק מטוגן ברוטב לא צריך שרימפס ובטח שלא צריך לשלם 52 שקל.
עמית: כדורי המאק אנד צ'יז מוצלחים יותר, למרות שהם סובלים מחוסר מלח קיצוני. זה סוג של טוויסט אמריקאי משמח על ארנצ'יני, כדורי הריזוטו המפורסמים. במקום רוטב העגבניות שבתפריט קיבלנו אותם ברוטב שמנת ופלפל. על הנייר שילוב מוזר, בפועל זה עובד נחמד, כי כמות הרוטב סבירה והוא נותן קצת פיקנטיות נעימה.

 

"דיינר R&R" (צילום: ארנון בוסאני)

"דיינר R&R" (צילום: ארנון בוסאני)

 

יהונתן: הכדורים נדיבים מאוד במינוני הגבינה והפסטה בפנים לא סמרטוטית. מנה לא רעה בכלל.
עמית: הכישלון העיקרי הוא של מנת הקומפלטו. בתפריט היא מופיעה בסביבת המנות הראשונות, אלא שזו כבודה שתספיק בקלות לשלושה אנשים. הר של נקניקיות, בייקון ופיסות סינטה שמונחות על לא מעט צ'יפס, המון גבינה מותכת וביצת עין אחת.
יהונתן: בשנינו יש חיבה עזה להתחזרויות תקופתיות עם אוכל כזה בדיוק, ואיכשהו שנינו במבט ראשון נרתענו מהמנה הזו.
עמית: שום דבר באיך שהצלחת נראית לא גורם לי לרצות לצלול פנימה, שזו התגובה המתבקשת. זה לא נראה כמו משהו שצריך להיות מוגש לאור יום.
יהונתן: הבסיס לא רע – הצ'יפס המקומי הוא סוף-סוף צ'יפס בעבודת יד, שעבר טבילה קצרה בקמח או בקורנפלור לפני הטיגון לתוספת פריכות. זה היה יכול להיות נהדר, אלא שזה פשוט לא עובד. וכדי שקומבינציה כזו לא תעבוד על אנשים כמונו, משהו פה צריך להיות לגמרי מפוספס.
עמית: ועוד משהו מעצבן – מנה כזו חייבת, פשוט חייבת, להגיע עם רוטב חריף כלשהו. קיבלנו בקבוקים של קטשופ ומיונז, ביקשנו חריף ואמרו לנו שיש רוטב צ'יפוטלה בתוספת מחיר של 4 שקל. לא לעניין. תקנו כמה בקבוקי טבסקו או סריראצ'ה. אתם דיינר, זה המינימום המתבקש.

 

 


"דיינר R&R" (צילום: ארנון בוסאני)

"דיינר R&R" (צילום: ארנון בוסאני)

"דיינר R&R" (צילום: ארנון בוסאני)

"דיינר R&R" (צילום: ארנון בוסאני)


 

למנה העיקרית נבחרים שני כריכים. עמית, בשבתו כאוכל הטריפה המושחת, בוחר בקריספי צ'דר בורגר – המבורגר ממולא גבינה ומטוגן בציפוי פריך. יהונתן, לאחר לבטים לא קצרים (ולאור היעדרה מהתפריט של מנת העוף המטוגן המסקרנת) בוחר בסופו של דבר בכריך "רובן" של כתף בקר מעושנת הנעשית במקום.
עמית: קצת כמו עם הקומפלטו, גם הבורגר הזה עשה לי במבט ראשון קצר קל במוח. זה לא משהו שרגילים לראות בתוך לחמנייה, מין קציצת ענק זהובה ועטופה בפירורי לחם. זה מעורר סקרנות עצומה, כמו שאומר אייל שני. החיתוך לחצי, מנגד, היה מרהיב וסיפק מפל של גבינה מלב הבורגר.
יהונתן: מצטער, לא מסוגל לטעום. איך זה? ואיך עושים דבר כזה? טכנית הכוונה.
עמית: שאלה טובה. מניח שהבשר עובר צריבה ראשונית ורק אז ציפוי וטיגון. אולי משהו שקשור בהקפאה. בכל מקרה, הגבינה שבפנים הגיעה לטמפרטורה נכונה והעסק כולו, למרות שאינו עסיסי כמו המבורגר קלאסי, לא מרגיש יבש. מצד שני, הוא לא מרגיש מסעיר או מיוחד או טעים בצורה יוצאת דופן. יש לחמנייה ביתית מצוינת שלא עברה קלייה למרבה הצער, יש ירקות, ויש את הקציצה, חסר איזה רוטב שיקשור את הכל יחד וייתן את הסיבוב המתבקש, זה שיצדיק את הגימיק של הטיגון. זה לא בלתי טעים, אבל זו לא מנה שאזמין שוב.

 

יהונתן כהן ועמית אהרנסון, "דיינר R&R" (צילום: ארנון בוסאני)

יהונתן כהן ועמית אהרנסון, "דיינר R&R" (צילום: ארנון בוסאני)

יהונתן: אני לא חושב שיש יותר מדי אנשים שמסוגלים לסיים מנה בגודל הזה בשעת צהריים ולהמשיך לתפקד אחר כך.
עמית: זה לא שהכריך שלך קטן, כן? לדעתי יש בו בקלות 200 גרם של בשר.
יהונתן: אכן גם זו מנה עצומה. הבסיס הוא לחם לבן שנקלה בצורה נהדרת, מה שמעורר תהיות חזקות אף יותר לגבי לחמניית ההמבורגר. זה לא רובן קלאסי, של קורנדביף עם כרוב כבוש וגבינה. הבשר הוא כתף בקר עם המון פלפל שחור, טעים, והתוספות הן חסה, עגבנייה, בצל מיונז וחרדל. בלי שום ספק זו המנה הכי טובה שנחתה עד כה על שולחננו.
עמית: בפער ניכר. מנה שאחרי הביס הראשון שלה משתחררת אנחת רווחה – הנה סוף—סוף מנה לא מתחכמת.
יהונתן: מנה בשרית מושחתת, כיפית, מדויקת וצנועה. לא לחינם היא מככבת על עוד כמה מהשולחנות שלצדנו.

 

"דיינר R&R" (צילום: ארנון בוסאני)

"דיינר R&R" (צילום: ארנון בוסאני)

 

במקום שחרת על דגלו את השחיתות הקולינרית אין ברירה אלא להזמין קינוח. ב–R&R מציעים שורה של מתוקים בכיוון אמריקאי מובהק, ובהתאם לכך בוחרים יהונתן ועמית בסמור'ס – שברי עוגיות עם שוקולד ומרשמלו חרוך.
עמית: סמור'ס, למי שאולי לא מכיר, זה מה שאמריקאים עושים ליד המדורה במקום סתם לצלות מרשמלו. כי הרי הכל באמריקה גדול ומוגזם יותר, אז במקום סתם לאכול את המרשמלו המשופד עושים ממנו סנדוויץ' בין שתי עוגיות עם תוספת של שוקולד.
יהונתן: פה זה מיתרגם למעיין מגש מתכת שבתחתיתו שברי עוגיות, מעליהן קרם שוקולד ומעל הכל מרשלמו שרוף. מתוק בצורה קיצונית וכיף להפליא. מנה שבקלות יכולה להספיק לארבעה או לשישה אנשים.
עמית: איכשהו אפילו פה חסר לי מלח. הכל נורא מתוק וחד גוני, קצת יותר מלח בעוגיות היה מטיס את המנה הזו קדימה.
יהונתן: בעיני זה שיחוק. שיחד עם כריך הרובן מחזק את השורה התחתונה שהתחילה להתגבש אצלי עוד בשלב הראשונות – יש למקום הזה פוטנציאל גדול מאוד.
עמית: אלא שברמת הביצוע משהו חורק. נורא רציתי שיהיה לי פה טעים וכיפי, ושאני אספר אחר כך על המקום החדש להתחזר בו בירושלים. כי כמו שאמרת – זה מקום חשוב. צריך להוריד פה קצת הילוך, או ווליום, מבחינת האוכל. להקטין משמעותית חלק מהמנות, להחליף דחוף את התפריט, להקפיד מעט יותר בתיבול, לא לפחד ממלח.
יהונתן: יש פה בעיקר תחושה של בלבול, ולאור תלאות הדרך אני לא מאשים את בעלות הבית. צריך להכניס פה בדחיפות מעט סדר כי המקום הזה חשוב מאוד לעיר. לא רק בשם הסיפור שלו והגאווה שלו אלא גם בשם האוכל – כשם שבעירנו הפלורליסטית חשוב הצ'ולנט במאה שערים וחשוב החומוס בעיר העתיקה כך חשוב הגדי בחלב אמו במרכז העיר.
עמית: אנחנו אומרים זאת בחיל ורעדה, כי בסופו של דבר ברור שרצוננו הבסיסי הוא לתמוך – אם לנו כשני אכלנים מנוסים ופתוחים היה כאן לא קל, אז יש בעיה. הירושלמים החילונים המבוגרים שמחזיקים את סצנת המסעדות בעיר לא ימצאו כרגע את עצמם כאן, מול התפריט הזה והמנות האלה, וזה חבל.
יהונתן: להוריד קצת הילוך עם האצבע בעין, להקטין כמויות, להרחיב קהלים והכי חשוב – לא להתייאש. אפילו לא מביקורות פושרות. בהצלחה.

R&R Diner, יפו 33, 02-6253435.

חשבון:
מקלות שרימפס 52 שקל
קומפלטו 58 שקל
תוספת צ'יפוטלה 4 שקל
כדורי מק אנד צ'יז 38 שקל
רובן 68 שקל
קריספי צ'דר בורגר75 שקל
סמורס 36 שקל
סך הכל: 331 שקל

תגובות

תגובה אחת
תגובה אחת
  1. אורלינג

    תתמקדו בביקורת קולינרית (כי היא נעשית לא רע), את המסקנות האורבניות והתרבותיות ("פחות אצבע בעין") תגנזו, הדיינר הזה הוא מקוןם שצריך 80 ממנו בעיר, בדיוק כפי שהוא עכשיו.

תגיות:

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"כל העיר"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר
הורידו את האפליקציה
לחוויה מהירה וטובה יותר