דעה | כך ירושלים הפכה לעיר של מכוניות ולא לעיר של אנשים

קו 19 הירושלמי נחשב לאחד מקווי האוטובוס הצפופים ביותר בישראל, והוא מככב בקביעות ברשימות המפוקפקות של הקווים הבעייתיים בארץ. למרות שמדובר בקו עמוס, נוסעי קו 19 לא נהנים מאוטובוס ארוך ומפרקי המכיל 150 אחוז נוסעים מאוטובוס רגיל. הסיבה היא מוזרה: בתחנת הקצה בבית החולים הדסה עין כרם אין מסוף אוטובוסים ואין מקום חניה לאוטובוס מפרקי.

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת7"

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 "כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם

 תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]

מהצד השני מסדרונות בית החולים מלאים בפרסומים אודות שירותי החניון בבית החולים: "חניה בשפע – 1,000 מקומות חניה" זועקות הפרסומות. בשבוע שעבר התבשרנו על תוכניות לחניון חדש בהדסה עין כרם, הפעם ביוזמת העירייה עם 3,000 מקומות חניה.

מדהים. אין מקום חניה לאוטובוס מפרקי, אבל 4,000 מקומות חניה לפרייבטים? רק תבקשו.

הדמיה לחניון חנה-וסע בהדסה עין כרם (הדמיה: לוטנר אדריכלים)

בסמוך למחלף בייט מול גבעת מרדכי כבר החלו עבודות להקמת חניון נוסף עם 3,000 מקומות חניה. העירייה וצוות תוכנית אב לתחבורה מציגים זאת כחניוני "חנה וסע", שנועדו למנוע כניסת פרייבטים לתוך העיר ובמקומם להעביר את הנהגים לרכבת הקלה. החניון ממוקם בין שני קווי רכבת קלה: האדום שכבר פועל והירוק שנמצא בשלבי ביצוע. תארו לכם שאת חניון שפירים המרוחק מהכניסה לתל אביב היו מקימים במחלף השלום. זה בדיוק מה שעושה עיריית ירושלים. במקום להקים את החניונים האלה מחוץ לעיר – היא מעודדת נהגי פרייבטים להיכנס עם מכוניותיהם ללב העיר, להעמיס על הכבישים ועל המדרכות. מי יחנה בחניון אחרי שהוא נכנס לעיר עם הפרייבט?

יוסי סעידוב (צילום: שי חמד)

בחודש שעבר פרסמו חוקרי החניה מאיר יגוד ואמיר ברודנר מחקר אודות חניה בירושלים. הנתונים מדהימים: השטח המוקצה למכונית בעיר הוא 50 מ"ר. השטח הממוצע לאדם למגורים עומד על פחות מחצי: 22 מ"ר בלבד.

וכאן רבותיי נגענו בלב הבעיה. ירושלים הפכה לעיר של מכוניות ולא לעיר של אנשים. כל חניון שנפתח וכל כביש שנסלל מעודדים שימוש בפרייבטים. רק בשנה האחרונה עלו לכבישי ירושלים 12,000 מכוניות חדשות. מה שקראתם: שתים עשרה אלף מכוניות. כל מכונית זקוקה לשתי חניות לפחות: בבית ובעבודה. האם עיריית ירושלים מייצרת 24 אלף מקומות חניה? היא לא יכולה ולא מסוגלת. בתל אביב הבינו את גודל הצרה, ובחודש שעבר צמצמו את תקני החניה בתוך העיר לפחות מ-1 לדירה.

אבל בירושלים עדיין לא הבינו שכל תשתית לרכב פרטי באה על חשבון תושבי העיר ועסקיה. עוד כבישים וחניונים מביאים לעוד מכוניות שפוקקים את הכבישים, שמחפשים חניות במרכז העיר ומשוטטים לשווא, שחונים על מדרכות ומסכנים ילדים ומשפחות, שמזהמים את האוויר, שמכבידים על יוקר המחייה ושאינם תורמים במאום לכלכלת העיר. מצד שני יש לנו את רחוב יפו שאין בו רכבים פרטיים. ולא תאמינו: רחוב יפו מדורג במקום השלישי בישראל בדירוג הרחובות לפיריון לעסקים למ"ר. וזה בעיר שנמצאת באשכול השני מלמטה בדירוג הכלכלי חברתי של ערי ישראל. למה? כי מי שהולך רגל צורך וקונה מהחנויות ברחוב. מי שתקוע בפקק מבזבז את זמנו.

ירושלים צריכה להוביל את ישראל בגמילה מההתמכרות לפרייבטים: יש כאן רכבת קלה; יש כאן אוכלוסיות רבות ששיעור המינוע שלהם נמוך ביותר: ערביי מזרח העיר והחרדים; החציון של תושבי העיר הוא גיל 23 מה שאומר שמרבית המוחלט של התושבים צורכים תחבורה ציבורית והולכים ברגל. כל השקעה בתשתיות פרייבטים היא השקעה במיעוט, השקעה בעבר ותהיה בכייה לדורות. בואו נתקדם למאה ה-21.

יוסי סעידוב הוא ממקימי 'ברחובות שלנו – ארגון הולכי רגל בירושלים'.