ביום ראשון הקרוב, 2.6, יחול יום ירושלים. מהנתונים של מכון ירושלים לחקר מדיניות, אשר מתפרסמים מדי שנה לקראת יום ירושלים, אוכלוסיית העיר מונה 901,300 תושבים אשר מהווים 10 אחוזים מאוכלוסיית המדינה.
מפילוח הנתונים עולה כי 60.5 מתושבי העיר הם יהודים (546,100 תושבים), 36.5 הם מוסלמים (328,700 תושבים), 1.8 אחוזים נוצרים (15,800 תושבים) ו-1.2 אחוזים ללא סיווג דת (10,500 תושבים). יצוין כי הנתונים נכונים לתחילת שנת 2018 ועל פי מכון ירושלים לחקר מדיניות, בשנת 2017 נרשם גידול של 1.9 אחוזים במספר התושבים (882,700 בתחילת שנת 2017). נתון זה גבוה יותר מהערים הגדולות דוגמת תל אביב (1.2 אחוזים) וחיפה (0.2 אחוזים) ואף גבוה במעט מהגידול שנרשם באוכלוסיית המדינה כולה (2 אחוזים).
- החגיגות והאירועים ביום ירושלים ברחבי העיר: המדריך המלא
- דעה | האמת נמצאת ברחובות – את ירושלים צריך קודם כל לנקות מלמטה
- דעה | חובה לשמור על האיזון בין פיתוח העיר לבין שמירה על אתרי הטבע בירושלים
השכונה שבה ישנם הכי הרבה תושבים, נכון ל-2018, היא רמת אלון עם 47,310 תושבים. המקום שבו מתגוררת הכמות הקטנה ביותר של תושבים הוא רובע הארמני שבעיר העתיקה, עם 2,300 איש.
מאזן ההגירה, שסביבו מתנהלים זה שנים רבות דיונים רבים הקשורים בירושלים, עודנו שלילי: נכון ל-2018 הוא עומד על מינוס 6,000 תושבים (כלומר מספר התושבים שעזבו את העיר גדול ב-6,000 איש ממספר התושבים שהיגרו אליה): 11,100 תושבים היגרו אל העיר ב-2018, וזאת לעומת 17,100 שעזבו אותה. רוב מוחלט של העוזבים הם יהודים, ומיעוט קטן ערבים. בתל אביב, לדוגמה, מאזן ההגירה עומד על 1,500 איש, ובחיפה על כ-2,500 איש. עם זאת, יש לציין כי מאזן ההגירה במצב טוב יותר לעומת 2017, אז הוא עמד על מינוס 6,800 איש. עוד נציין כי ממוצע ההגירה השנתי בין השנים 2012 ל-2016 עומד על מינוס 7,736 איש, מה שמציב גם כן את הנתונים של השנה החולפת באור חיובי יותר.
רוב המהגרים אל ירושלים מגיעים ממטרופולין תל אביב, ורוב העוזבים אותה – עוזבים למטרופולין ירושלים, כלומר נשארים בסביבה. רוב הנכנסים (25 אחוזים) ורוב העוזבים (35 אחוזים) הם גילאי 14-0, ומכאן ניתן ללמוד כי משפחות צעירות מהוות חלק גדול מגלי ההגירה, אל העיר וממנה.
גם העלייה משפיעה, כמובן, על מאזן ההגירה של העיר. בשנת 2017 הגיעו לירושלים 2,951 עולים חדשים, ממדינות שונות ברחבי העולם. המדינה שממנה הגיעה כמות העולים הגדולה ביותר לירושלים היא ארצות הברית, עם 800 עולים ב-2017.
השכונה שממנה מהגרים הכי הרבה תושבים היא רמת אלון, עם 1,450 עוזבים בשנת 2017. עם זאת, מבחינת שיעור העוזבים (ל-1,000 תושבים) השכונה המובילה היא נחלאות, עם 66 עוזבים לכל 1,000 תושבים, ולאחריה טלביה עם 62 תושבים לכל 1,000 איש.
הכי הרבה מהגרים מגיעים אל רובע 13 – הרובע הכולל את המושבה הגרמנית, קטמון הישנה, טלביה, תלפיות, ארנונה ועוד. מהנתונים של מכון ירושלים לחקר מדיניות עולה כי בשנת 2017 הגיעו לרובע הזה 1,290 תושבים.
גשר המיתרים (צילום: אורן בן-חקון)
בירושלים כ-157 אלף משקי בית יהודיים, שבהם ממוצע הנפשות הוא 3.4. מתוכם, כ-46 אלף משקי בית משתייכים למגזר החרדי, כ-38 אלף למגזר החילוני וכ-33 אלף למגזר הדתי. מספר משקי הבית הערביים בעיר עומד על כ-63 אלף, ובהם ממוצע של 5.2 נפשות. בסך הכול ישנם בעיר 223 אלף משקי בית, וממוצע הנפשות בהם הוא 3.9.
הפריון עמד בשנת 2017 על 4.3 ילדים לאישה במגזר היהודי, לעומת 3.8 בשנת 2000. בפריון במגזר הערבי עמד ב-2017 על 3.3 ילדים לאישה, לעומת 4.2 בשנת 2000. הממוצע העירוני הכללי הוא 3.9 ילדים לאישה, לעומת ממוצע של 3.1 ילדים לאישה בישראל כולה.
באדיבות מכון ירושלים לחקר מדיניות
בשנת 2017 אירעו כ-25 אלף לידות בירושלים, לעומת כ-3,500 פטירות, ולכן הריבוי הטבעי של העיר עמד בשנה זו על כ-21 אלף איש. במגזר היהודי עמד הריבוי הטבעי על כ-13 אלף איש, ובמגזר הערבי על כ-8,000 איש.
הגיל החציוני בירושלים עומד על 23.8. במגזר היהודי החציון עומד על 25.6, ואילו במגזר הערבי הוא עומד על 21.4. הכי הרבה תושבים מגיעים משכבת האוכלוסייה של בני ה-5 עד ה-14, המהווים 21.2 אחוזים מכלל האוכלוסייה בירושלים. אגב, הגיל החציוני בכלל ישראל עומד על 29.8.
באדיבות מכון ירושלים לחקר מדיניות
בבתי הספר בירושלים לומדים 258,300 תלמידים, נכון לשנת 2018, מהם 56,200 בגני הילדים. הם לומדים ב-8,250 כיתות לימוד (ממוצע של כ-31 תלמידים בכיתה), ב-684 בתי ספר. מספר הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה בירושלים הוא 31,380 איש, 19,580 מהם באוניברסיטה העברית (62 אחוזים מכלל הסטודנטים להשכלה גבוהה בעיר).
ומה הסטטוס של תושבי ירושלים? מתברר ש-36 אחוזים מהגברים היהודים בעיר רווקים, לעומת 29 אחוזים מהנשים היהודיות; בקרב הערבים 39 אחוזים מהגברים רווקים, לעומת 30 אחוזים מהנשים; שיעור הגירושין הגבוה ביותר הוא בקרב הנשים היהודיות – 8 אחוזים מכלל הנשים במגזר. בקרב הנשים הערביות, 60 אחוזים נשואות – השיעור הגבוה ביותר מבחינה זו.
ההשתתפות בכוח העבודה בירושלים מציגה נתון נוסף המהווה מקור לדיונים ולמאבקים, בין אם מקומיים ובין אם כלל ארציים. נכון לשנת 2017, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בקרב תושבי ירושלים עומד על 68 אחוזים – 78 אחוזים מכלל היהודים מועסקים, ו-52 אחוזים בלבד מכלל הערבים. בקרב הגברים שיעור ההשתתפות עומד על 77 אחוזים, ובקרב הנשים – 60 אחוזים בלבד.
גם נתוני השכר מציגים תמונה שיש להתייחס אליה בכובד ראש: ממוצע השכר בירושלים עומד על 7,179 שקלים בחודש, לעומת 8,913 שקלים בישראל כולה; הגברים משתכרים בממוצע 7,971 שקלים (לעומת 10,675 שקלים בישראל כולה), והנשים – 6,321 שקלים בממוצע (לעומת 7,130 שקלים). כפי שניתן לראות, השכר הממוצע בירושלים נמוך מהממוצע הארצי מבחינות רבות, ובפער לא קטן. נתון בולט לא פחות הוא העובדה ששכר הנשים נמוך בכ-20% בממוצע מזה של הגברים.
נתוני ההכנסה הנמוכה מתבטאים היטב גם בממוצע ההכנסה למשק בית בירושלים (ברוטו), שעומדת על 15,469 שקלים, לעומת 20,027 שקלים בממוצע הארצי. ההכנסה הממוצעת לנפש בירושלים היא 3,791 שקלים, נמוכה כמעט בחצי מההכנסה הממוצעת לנפש בישראל כולה, שעומדת על 6,061 שקלים. ההוצאה החודשית למשק בית בירושלים היא 13,955 שקל, לעומת ממוצע של 15,805 בישראל כולה.
באדיבות מכון ירושלים לחקר מדיניות
גם על נתוני העוני חשוב להתעכב בהקשר זה: על פי נתוני מכון ירושלים לחקר מדיניות – בירושלים 45 אחוזים מהתושבים מוגדרים עניים, לעומת 21 אחוזים מתושבי ישראל. מתוך תושבי העיר היהודים, 25 אחוזים עניים (ומתוכם 40 אחוזים חרדים), ו-77 אחוזים מקרב תושבי העיר שמוגדרים עניים הם ערבים.
באדיבות מכון ירושלים לחקר מדיניות
נתוני העסקים בירושלים מעודדים הרבה יותר. נכון לשנת 2017, פועלים בעיר 40,432 עסקים. הכי הרבה עסקים משתייכים לסקטור 'מסחר סיטונאי, קמעונאי ותיקונים', שבו 6,873 עסקים ירושלמיים. הסקטור שבו הכי מעט עסקים ירושלמיים הוא סקטור הפיננסים והביטוח.
במהלך שנת 2017, כך על פי הנתונים, נפתחו בסך הכל 3,903 עסקים ונסגרו 2,700, כך שהמאזן חיובי ועומד על יותר מ-1,200 עסקים שנפתחו. מתוך בתי העסק שנפתחו בשנת 2012, שרדו עד לשנה שעברה 55 אחוזים מהם, נתון גבוה יותר מהממוצע הארצי, שעומד על 54 אחוזים.
באדיבות מכון ירושלים לחקר מדיניות
תחום חשוב נוסף הוא תחום הדיור, והוא מעניין לא פחות מהאחרים. מתברר שמבחינה זו הנתונים אינם מעודדים. מספר הדירות שבנייתן הסתיימה בשנת 2018 היה הנמוך ביותר מאז שנת 2012. בשנה זו הסתיימה בנייתן של 2,000 דירות למגורים, בהשוואה ל-3,900 דירות בשנת 2016 ו-3,100 דירות בשנת 2017.
לעומת זאת, בשנת 2018 החלה בירושלים בנייתן של 2,900 דירות. מספר הדירות שהחלה בנייתן בשנה זו דומה לשנת 2017 – 2,800 דירות וגבוה מזה של שנת 2016, בה החלה בנייתן של 2,200 דירות. יחד עם זאת, במכון ירושלים לחקר מדיניות מציינים כי "יש לשער שככל שעתודות הקרקע יצטמצמו, והבנייה בירושלים תתבסס יותר על התחדשות עירונית, מספר התחלות הבנייה של דירות צפוי גם הוא להצטמצם".
ממוצע מחירי דירות יד שנייה הוא 1,527,978 שקלים לדירה שבה עד 3 חדרים, 2,017,275 שקלים לדירה שבה עד 4 חדרים, ו-2,656,759 שקלים לדירה שבה עד 5 חדרים; ממוצע מחירי דירות חדשות הוא 2,105,366 שקלים לדירה שבה עד 3 חדרים, 2,188,656 שקלים לדירה שבה עד 4 חדרים, ו-2,505,702 שקלים לדירה שבה עד 5 חדרים.
מחירי השכירות בעיר עלו ב-2018 ב-1.6 אחוזים לפחות, נתון אשר משקף בצורה הטובה ביותר את המחסור בדירות בירושלים. בשנה החולפת עמדה השכירות הממוצעת, כך על פי נתוני מכון ירושלים לחקר מדיניות, על 3,295 שקלים, מחיר המבטא עלייה של 3.6 אחוזים; השכירות הממוצעת עבור דירת 5 חדרים בעיר היתה 6,198, מחיר המבטא עלייה של 3.5 אחוזים.
הכותל (צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב/INGIMAGE)
אחרי כל המספרים והנתונים הללו, עולה התהייה האם בסך הכל תושבי ירושלים מרוצים ממקום מגוריהם? מהסקר החברתי שעורכת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה שבשנים 2017-2015 (ממוצע), 82 אחוזים מתושבי ירושלים בני 20 ומעלה היו שבעי רצון או שבעי רצון מאוד מדירת מגוריהם. נתון זה נמוך במעט מהנתון שנרשם בישראל, בתל אביב ובחיפה (87-85 אחוזים).
באשר לאזור המגורים – 74 אחוזים מתושבי ירושלים בני 20 ומעלה היו שבעי רצון או שבעי רצון מאוד מאזור מגוריהם. הנתון שנרשם בירושלים נמוך מזה שנרשם בישראל (84 אחוזים), בתל אביב (90 אחוזים) ובחיפה (83 אחוזים).
