היא אחות אחראית במחלקת טיפול נמרץ כללי, המרכז הרפואי שערי צדק, בעלת ותק של 18 שנה, מתוכן 13 שנה אחות אחראית – הכירו את חיה ברויאר:
מדוע בחרת במקצוע האחות?
תמיד ידעתי שאהיה אחות, בערך מגיל 12. אינני יודעת מדוע אז עניין אותי התחום, אך התחברתי מאוד למקצוע הסיעוד כל חיי. מדובר במקצוע מהמם בעיני. הוא מתחדש כל הזמן. מאפשר לגעת באנשים ברגעים הכי קשים בחייהם. זהו מקצוע מגוון ואתה יכול תמיד להחליף תחום ועדיין למצוא את מקומך בתוך המקצוע. בחרתי במחלקת טיפול נמרץ, תחום הנוגע באנשים הנמצאים בסכנת חיים. בניגוד למחלקות דוגמת מחלקת יולדות, שם כל יולדת יכולה לבחור היכן תלד ובאיזה אופן, כאן זה ממש לא המקרה. מטופלי טיפול נמרץ לא בחרו להיות בסיטואציה ובדרך כלל שרויים במצב שמאיים על חייהם ועל תפקוד של איברים חיוניים בגופם. אנו פוגשים במטופל ברגעיו הקשים ביותר ותפקידנו להיות שם עבורו 24 שעות ביממה, לשמור על תפקוד כל מערכות גופו, אך גם להתחשב בהשלכות הרגשיות שיש לכל פעולה בה אנו נוקטים. גם בני משפחתו זקוקים לנו. זו תחושת שליחות. הקדמה שהגיעה ליחידות לטיפול נמרץ משפרת פלאים את איכות הטיפול, הידיעה שאנו יכולים לשנות מצבים מהקצה לקצה ולהציל אנשים נותנת המון כוח להמשיך.
מה את הכי אוהבת במקצוע?
החלק המאוד מקצועי מדבר אליי – להגיע למיצוי של קצה היכולת מדי יום. אנחנו מטפלים בחולים מורכבים מאוד והחשיבה כיצד ניתן להחזיר אותם בריאים למחלקת האם מאתגרת בכל פעם מחדש ומובילה למקסום היכולות שיש היום לעולם הרפואה להציע. לכל פעולה שאנו נוקטים יש השפעה על ההחלמה ואנו לומדים מהן השלכותיה על גוף האדם וכיצד למנוע תופעות לא רצויות. אנו נחשפים לכל תחומי הרפואה: כירורגיה, טראומה, פנימית, אורתופדיה ואחרים – המנעד הוא רחב ודורש המון ידע ויכולת טכנית כי אנו עובדים עם מכשור מאוד חדשני. המטרה היא להעביר את המטופל ממצב של חולי למצב טוב יותר, כדי שיוכל לחזור למחלקה ובהמשך להשתחרר לביתו.
האם את נתקלת בקשיים במהלך העבודה?
העבודה מאוד אינטנסיבית ושוחקת מכיוון שאתה כל הזמן נמצא במצב קצה. סיימת לטפל בחולה אחד שהיה מאוד מאוד קשה, המשפחה שלו מעורבת, הסיפור שלו נשאר אתך ומיד או במקביל – אתה מתחיל את כל הסיפור מההתחלה עם המטופל הבא. זה דורש אנרגיות רבות. יש חידושים רבים בתחום, אני והצוות שלי צריכים להיות תמיד בחזית, לדעת ולהכיר את החומר הקיים ותמיד להתעדכן בחידושים הרפואיים והטכניים.
אני הכתובת לכל החולים הכי קשים. הצוות עליו אני ממונה כולל 45 אחיות ואחים שתמיד חייבים ללמוד ולהפנים את החידושים המקצועיים, הרגשיים והאנושיים. חשוב לי שכולם יהיו מעודכנים, יגלו אמפתיה לכל מטופל ויאמינו בשליחותם המקצועית בדיוק כמוני. צריך ליצור אינטגרציה בין הדיסציפלינות השונות וזה לא דבר תמיד פשוט כל כך.
רוצים להישאר מעודכנים?
איזה תכונות לדעתך נדרשות למקצוע האחיות?
אהבת אדם. בעל ידע, ובעל יכולת אינטגרטיבית. יכולת זיהוי מהירה ותגובה מידית. אנושיות – לדעת לראות את האדם שמאחורי המכונות ולא רק את הפן המקצועי והיבש.
אילו טיפים היית נותנת לאחיות צעירות/ מתחילות או למי שרוצה ללמוד את המקצוע?
לא להפסיק ללמוד. לזכור שהעולם הוא גלגל ולהשתדל להעניק למטופל ולבני משפחתו את היחס שהיית רוצה לקבל אילו היה שוכב במיטה בן משפחתך. לתת את השירות שאתה רוצה לקבל. את כל השאר אפשר ללמוד.
למי מתאים המקצוע?
למי שרוצה לעזור לזולת, פתוח ללמוד, הכי אנושי, הכי מקצועי, הכי אינטגרטיבי והכי טכני, כזה שיפעיל את המכשירים דרך המוח ויגיע למטופלים ובני משפחתם דרך הלב.
ספרי לנו על מקרה שריגש אותך במיוחד במהלך העבודה.
בחורה מאוד צעירה נשואה, אם לשלושה, התמוטטה באוטובוס ונזקקה להחייאה מלאה. לבה לא תפקד והיא חוברה למכשיר ECMO. גילה קרוב לגילי והרגשתי שעשינו כברת דרך יחד. מצבה הלך והשתפר. כעבור מספר שבועות היא שוחררה לביתה במצב טוב. חודשים ספורים לאחר שחרורה היא שבה לבית החולים כדי להזמין אותי ואת הצוות שטיפל בה לסעודת הודיה.
להצליח להחזיר בן אדם שהיה לגמרי לא אתנו וחוזר לתפקוד רגיל הם המקרים שהכי חקוקים בזיכרוני. זה בזכות מסירות ומקצועיות של הרופאים והאחיות, אך לא מעט הודות לשינויים והפיתוחים שנכנסו לשימוש. לפני כ- 10 שנים לאנשים אלה לא היה סיכוי לשרוד.
