את העונה שעברה פתחה הפועל קטמון בקול תרועה – עם יכולת מצוינת והנפת גביע הטוטו של הליגה הלאומית. התואר ההיסטורי הראשון של המועדון. הזכייה, למרבה הצער, היוותה את נקודת השיא של העונה הקודמת. ולמה למרבה הצער? מהטעם הפשוט שהעונה הזו היתה אמורה להוביל את הקבוצה לליגת העל, מה שכידוע לא קרה בסופו של דבר.
אני בספק אם קטמון תשחזר העונה את הזכייה בגביע הטוטו, וההפסד להפועל אשקלון ביום שני האחרון מראה שהפועל קטמון בסגל הנוכחי שלה, היא קבוצה נחמדה לליגה הלאומית, אבל בוודאי שלא קבוצה שיכולה להיאבק על העלייה לליגת העל. היא יכולה להיאבק, אולי, על מקום בפלייאו העליון.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
שחקני ספסל ונוער רבים שותפו במשחק מול אשקלון בטדי. מאות הצופים שהגיעו למשחק הביתי ראו דווקא את אשקלון, קבוצה עם צרות כלכליות גדולות שנבנתה טלאי על טלאי, מנצחת מבלי להרשים יותר מדי. אם ברצונה של קטמון להוות גורם משמעותי יותר בצמרת של הליגה הלאומית, היא צריכה להתחזק.
מהצד השני, צריך לפרגן לקטמון על שילוב שחקנים שגדלו במועדון. נדמה שמדובר במדיניות שמוכתבת על ידי ראשי הקבוצה, ויש לחזק את המדיניות הזו. יחד עם זאת, המערכת כולה – מהוועד המנהל, דרך הצוות המקצועי ועד לאוהדים – צריכים להבין שלמדיניות כזו יש מחיר. שחקנים צעירים הם לא יציבים והם זקוקים למרחב טעויות כדי להתפתח, מה שאומר שקטמון, ככל הנראה, תנחל לא מעט הפסדים. מעבר להפסדים, המועדון כולו יצטרך להתנהל בסבלנות ובהכלה כלפי אותם צעירים, לתת להם את הזמן שהם צריכים. בקטמון צריכים להחליט שהם הולכים לעונה ללא מטרות עלייה, למרות שבסביבת הקבוצה דווקא מדברים על כך שנבנתה קבוצה שתתמודד בצמרת.
***
בינתיים, אצל האחות האדומה מהכדורסל ממשיכים לעסוק במלאכת הרכבת הסגל. בקבוצה, כידוע, חתומים נכון להיום ארבעה ישראלים שנחשבים לבכירים – תמיר בלאט, בר טימור, עידן זלמנסון ונמרוד לוי.
למרות השינוי של החוק הרוסי, שקובע כעת כי על הפרקט צריך להיות בכל זמן נתון רק ישראלי אחד, ארבעה ישראלים בכירים זה לא מספיק, בטח שלא לקבוצה עם יומרות כמו הפועל. אני מקווה שעד לסיום העונה הפועל תחתים שחקן ישראלי נוסף, כדי להעמיק את הסגל שכרגע מונה תשעה שחקנים בכירים בלבד.
בעוד שהשינוי בחוק הרוסי יחול כבר מהשנה הקרובה, השיטה בליגה לא משתנה בשלב זה ולמרבה הצער – גם השנה נצטרך לסבול את הפיינל פור, וזאת למרות הבטחות והצהרות שונות שיצאו מכיוונם של פרנסי הכדורסל כי לא נראה את זה יותר.
נועם שרפלר (צילום: פרטי)
הפוליטיקה הקטנה, כך נדמה, שוב ניצחה. או שאולי אלה הן הקבוצות הקטנות ששולטות בכדורסל הישראלי ומחפשות את טובתן האישית ולא את ההגינות או את טובת האוהדים. לא תמיד אני מסכים עם גיא הראל, אבל הפעם אני חייב לציין שהיציאה המופגנת שלו ממשרדי מינהלת הליגה היתה מוצדקת. די כבר לפארסה הזאת שנקראת פיינל פור. גם ככה הכדורסל האירופאי נמצא בסכסוך עמוק ומאבקי שליטה, אז לפחות שבזירה המקומית נוכל לראות סדרות בכל השלבים.
והתחרות? עם החוק החדש של 4 זרים על הפרקט אני בהחלט יכול לראות איך נותנים פייט לקבוצות הגדולות ואיך מדיחים אותן גם בסדרות.
