לפני כמעט תשע שנים, בקיץ של שנת 2010, עבר שי אהרון באחת העברות הרועשות והסנסציוניות בביצה הירושלמית המקומית, מהפועל ירושלים – זו שכיום גוססת אבל אז עוד היתה בליגה הלאומית – להפועל קטמון – אז מיזם אוהדים צעיר וחדשני ששיחק בליגה ב'. מאז, כידוע, היוצרות התהפכו אבל זה לא הסיפור.
המעבר של אהרון לא היה עוד מעבר של שחקן בין קבוצות. בקטמון הרגישו באותם ימים שהם נתנו נוק-אאוט להפועל של יוסי סאסי ובעיקר לאוהדים שנשארו עם הקבוצה הוותיקה, בכך שהצליחו לקחת להם את הסמל, השחקן שאפשר היה להגדירו כממשיך דרכו של מישל דיין כמנהיג הבלתי מעורער של הפועל ירושלים. בקטמון האמינו אז (ונראה שיש הרבה מאוד אנשים שעדיין מאמינים בכך) שהמעבר של אהרון היה החותמת הרשמית בדרך להפיכתה של הקבוצה לאדומה הבכירה בירושלים.
מאז, פרש אהרון ממשחק פעיל והפך למנהל המקצועי של קטמון. בשנתיים האחרונות נאבקה הקבוצה על העלייה לליגה הלאומית ונכשלה. בימים האחרונים, מאז שקטמון איבדה כל סיכוי לעלות לליגת העל, סופג אהרון הרבה מאוד אש וביקורת, וכמעט מכל עבר, גם מהאוהדים של קטמון.
הביקורת, חשוב להודות, מוצדקת. לקטמון היה העונה את אחד התקציבים הגבוהים בליגה הלאומית, עם סגל איכותי. ועדיין – השורה התחתונה היא כישלון וזאת למרות שלא היתה בליגה יריבה איכותית ובולטת שסומנה כעולה ודאית.
בצמרת הליגה הלאומית לא כיכבו השנה הפועל תל אביב או מכבי נתניה. שימו לב מי הן הקבוצות – נס ציונה הסימפטית, נצרת עילית החביבה והפועל עפולה הנעימה – לא מועדוני על, לא קבוצות עתירות תקציב וגם לא כאלה עם שאיפות כמו אלו שהיו לקטמון בטרום העונה. ועדיין – השורה התחתונה היא שקטמון פשוט נכשלה מולן.
בראיון שנתן לתוכנית הספורט 'ניפגש במגרש' של רדיו ירושלים ביום שישי אמר אהרון כי הוא לוקח אחריות. השאלה המרכזית היא מה אומרת אותה האחריות? בעולם הכדורגל התובעני, שבו ההישגיות היא דבר חשוב וכמעט בלעדי, לקיחת אחריות היא התפטרות. כן, גם אם אתה לא המאמן (שאחד כזכור פוטר והשני ככל הנראה לא ימשיך). אחרי שנתיים שבהן קטמון נכשלה למרות שהשקיעה משאבים ומאמצים רבים – על אהרון לשים את המפתחות ולעזוב את תפקיד המנהל המקצועי.
נועם שרפלר (צילום: פרטי)
אבל, יכול להיות שאהרון הוא בכלל לא הבעיה. בשביל מועדון לא שורשי כמו קטמון, יכול מאוד להיות שלאבד את אהרון שווה ערך לאיבוד הזהות. הוויתור עליו נראה כמעט בלתי אפשרי, בוודאי בשביל קבוצה שעדיין נאבקת על הזהות שלה ולא יודעת בוודאות אם היא רוצה להיות הפועל ירושלים או מעדיפה להישאר הפועל קטמון.
משיחות עם לא אוהדים של קטמון, לדור הוותיק – אלה שידעו את הפועל ירושלים המקורית, קשה כמובן לוותר על הזהות, ולכן ויתור על אהרון הוא הרבה מעבר לשיקול מקצועי כזה או אחר. אהרון מבחינתם, כמו שכבר נאמר, הוא חלק מההיסטוריה שלהם. לעומתם, מבחינת האוהדים החדשים, אלא שהגיעו לקטמון, השיקול הוא אחר – מקצועי גרידא, ועל כן יש לא מעט קולות שקוראים לאהרון להניח את המפתחות.
לדעתי, להפועל קטמון אסור לוותר על שי אהרון. המועדון צריך לדעת להפריד בין הכישלון המקצועי לבין נחיצותו של אהרון לזהות של קטמון. המלצתי האישית לוועד המנהל, למנכ"ל ולספונסרים – העבירו את אהרון מתפקיד המנהל המקצועי ותחת זאת מצאו לו תפקיד חלופי שיהלום את כישוריו, אך יפגע פחות ביכולת של הקבוצה הבוגרת להשיג את המטרות שאליהן היא שואפת.
