אני די מוטרד מהיחסים שבין העיתון שבו אני כותב, "כל העיר" לבין מרבית אוהדי הפועל קטמון ירושלים. ניר גרוסמן, ששנא את "המיזם" מתחילתו, מנסה עתה להסית נגד קברניטי הקבוצה ובעיקר נגד המנהל המקצועי שי אהרון והמנכ"ל אורי שרצקי. הייתי יכול להבין את גרוסמן עמיתי, אם היה מלא זעם וחרדה נוכח הכישלון של קטמון לעלות לליגת העל בעונה האחרונה. אבל הכתב, שליווה את הפועל המקורית עד ליגה ב', מנסה עכשיו להיות כותב סמכותי בענייני קטמון.
כבר כתבתי כאן פעמים רבות שאוהדי קטמון הם קוראים טבעיים של "כל העיר". הם יודעים היטב שאנחנו לא "צהובון", אבל מדור הספורט שלנו מעליב אותם. הביקורת בעיתון נגד הפועל קטמון לא נובעת מאהבה נכזבת או מאכזבה כזו או אחרת מהתוצאות, אלא בזן מוזר של שנאה עזה.
השורה התחתונה היא שקל להסית נגד אורי שרצקי ושי אהרון; קשה להשלים עם העובדות שנוצרו בכדורגל האדום בעיר. עובדות שלשניהם יש חלק גדול בהן.
ייתכן מאוד שהפועל קטמון לא תעלה לליגת העל גם בעונה הקרובה. אוכל להשלים עם זה בלי קושי. בינתיים ליגת העל היא גדולה עלינו והמשאבים של קטמון אינם מאפשרים חיזוק משמעותי. אבל האגודה היא הרבה יותר חזקה מהקבוצה, ולכן עוד שתי עונות טובות בלאומית יבנו שלד מתאים ואז נוכל להתחרות גם בליגת העל.
תקוות גדולות
מעבר לכביש, אוהדי בית"ר ירושלים, כדרכם עוד משנות ה-50 של המאה הקודמת, מטפחים עתה תקוות גדולות ומאמינים שקבוצתם תחולל גדולות נצורות כבר בעונה הקרובה. החלום הזה הוא בר מימוש, אבל הוא יכול להיות גם מתעתע.
רוני לוי הוא מאמן רציני וטוב, אך כפי שאמרתי לו פעם בפניו ברדיו, הוא לוקה ביחסי ציבור רעים. אני חושב שמאז הוא התבגר, התעשת ולמד המון. וחלק מאותם יחסי ציבור רעים השתנו.
באופן אישי אני חושב שיש לבית"ר מאמן מן השורה הראשונה. לוי הוא פרגמטי מאוד, לכן קשה לדעת מראש באיזה סגנון משחק הוא ינקוט. על הנייר, יש לבית"ר יכולות לשלוט במגרש, ואסור לה להשתמש בשיטות ה"בעט ורוץ", שיכרסמו בהופעותיהם של השחקנים המוכשרים שרכשה. יש לקוות ולייחל לכך שלוי יבחר בשיטת משחק שתביא לידי ביטוי את הכישרון של אותם שחקנים.
חיים ברעם (צילום: ארנון בוסאני)
ומה קורה לאלי אוחנה? עד כמה הוא מעורב בניהול העניינים בבית"ר? זוהי חידה גדולה. במשחקים בהם צפיתי בעונה שעברה הוא נראה זעוף פנים, ויש לקוות שהוא ישתנה ברגע שיקבל תפקידים ברורים בקבוצה.
על יוסי בניון אין מה לכתוב בינתיים. אהבתי אותו מאוד כשחקן, והוא הפליא לעשות גם בווסטהאם יונייטד. בתפקידו הנוכחי כמנהל מקצועי אין בינתיים לפרשנים מה לומר. ייתכן שיוכיח את עצמו וילך בדרכו של פפ גאוורדיולה, עם כל הצניעות שההשוואה הזאת כופה עלינו. לפחות מדובר בתופעה מסקרנת במיוחד וגם זה משהו.
