ראש השנה מתקרב ומאות אלפי משפחות יחגגו את החג סביב השולחן, אך עבור רבות אחרות, אפילו שולחן כזה אינו מובן מאליו. בעמותות הסיוע בירושלים נערכים למבצע לוגיסטי מורכב לקראת החגים, בניסיון להיענות לביקוש הגובר לסלי מזון. אם בעבר היו אלה בעיקר משפחות מעוטות יכולת, ניצולי שואה וחולים שפנו לעזרה, הרי שבשנתיים האחרונות, ובעיקר בשנה האחרונה ליתר דיוק, בצל יוקר המחיה והמלחמה – נוספו אלפי משפחות חדשות ממגזר אחר – ובראשן נשים וילדים של חיילי מילואים, שנותרו להתמודד לבד עם העול הכלכלי והנפשי, ובעמותות מזהירים "הביקוש שובר שיאים, והאתגרים רק מתגברים".
"השנה התווספה לנו אוכלוסייה שרק הולכת וגדלה, אני קורא לזה 'נפגעי המלחמה', כלומר זה אומנם מונח רחב, אבל אנחנו רואים פניות רבות של נשות המילואימניקים שפשוט קורסות", אומר בשיחה עם "כל העיר משה כהן מנכ"ל ארגון "חסדי נעמי", שממשיך לספר: "אומנם משפחות אנשי המילואים מקבלות מעטפת מהמדינה, אבל לצד זה עדיין רואים חסר גדול ולכן הם פונות אלינו. בעלי עסקים במצב קשה, הם בקושי בבית העסק וזה משפיע המון. גם שכירים נפגעים ובסוף מי שסופגות את אלה הן הנשים וילדי המשפחה שנמצאים במצב קשה, כלכלית ונפשית. תנסו להבין שאישה חיה למעשה לבד ובשביל לעשות קניות היא צריכה בייביסיטר לילדים הקטנים שלה.
חודשים שלמים בעלה נמצא בעזה או בשירות מילואים במקום אחר והיא צריכה לתפקד כאבא וכאמא. יתרה מכך – כתוצאה מהמצב הקשה נשים נעדרות מהעבודה, חלקן מפוטרות, חלקן מתפטרות בעצמן כי הן לא יכולות למעשה כמעט לעבוד כשהן מתפקדות לבד בבית. זה מצב בלתי אפשרי שפוגע כלכלית במשפחה ובסוף הן פונות בייאוש אלינו. יש עוד כמובן הרבה השפעות של המלחמה, אני קורא לזה 'נגררי המלחמה', אנשים שמכל מיני סיבות כתוצאה מהמלחמה הגיעו למצב כלכלי רע מאוד. אני לא חלילה בא באצבע מאשימה למדינה, אבל זה המצב, יש השלכות ורואים משפחות שממש מתפרקות. זה מצב קשה ועצוב".
מנכ"ל ארגון "חסדי נעמי" מציין כי "המצב הכלכלי גורם לכך שמשפחות פחות משקיעות בילדים, יש פחות אוכל בבית. אני מדבר גם על משפחות שבעבר חיו בצורה נורמטיבית, סבירה לחלוטין והן נפגעו בצורה קשה מאוד. אנחנו רצים מפרוייקט לפרוייקט, לא מזמן סיימנו חלוקת ילקוטים לילדים שאין להם".
מתנדבים מחו"ל בעמותת חסדי נעמי (צילום: באדיבות משה כהן)
רוצים להישאר מעודכנים?
איך אתם מתמודדים עם תופעה שרק הולכת וגדלה?
"היינו ערוכים לעלייה של גידול טבעי וידענו להיערך לכך. מאז המלחמה העלייה היא עצומה, אי אפשר היה לחזות את זה. אנחנו קיימים 40 שנה ונמשיך להתקיים כדי לעזור למשפחות, אבל הגידול הוא בעיקר בצד של משפחות אנשי המילואים שנמצאות בקריסה טוטאלית. אנחנו מקבלים עזרה מהרווחה והמגורמים הרלוונטיים, אבל לפי כלי התקשורת הולכים לקצץ גם את זה ,אז זה בהחלט מדאיג. בעקבות המצב הגברנו את פעילויות הגיוס. אנחנו פונים בעצמנו לחברות ולוועדים שיתרמו יותר וייקחו חלק משמעותי. יש חברות היי טק מבוססות שבאות לעזור לנו עם פעילויות חלוקה, אז אנחנו בהחלט לוחצים במקום הזה שיתרמו לנו יותר. אין לנו ברירה, חייבים לגייס כדי לצמצם את הפערים בגלל הביקוש העצום. החברות האלה נותנות אצבע, אבל אנחנו רוצים את כל היד, אנחנו במצב קיומי, ממש מלחמה. אני לא מתבייש לומר שאנחנו ממש 'יושבים' על החברות האלה. יש לנו מחוייבות כל השנה, לא רק בחגים, אבל בתקופה הזאת זה הכי בולט. אני קורא מכאן לכל מי שיכול שיתרום לאנשים שידם אינה משגת".
המצב בארגון "תכלית", עוד יותר גרוע כפי שמעיד ומספר אהרון כהן, המנכ"ל בשיחה עם "כל העיר". "אני בפיגור בכל חודש של 50-60 אלף שקלים", הוא מספר בגילוי לב על המצב הקשה שבו נמצא הארגון ובו נמצאים ארגוני החסד בעיר. "יש ירידה חדה בתורמים, אנשים פשוט מבטלים אצלי תרומות. המצב מאוד קשה, אני מגרד כסף ולא יודע מה לעשות. יש כאלה שמורידים את הקיף התרומה. קשה מאוד לגייס בימים אלה וגם קשר לשמר את התורמים שתרמו בעבר, לאנשים לא נעים, אז פשוט לא עונים לי, מתחמקים. שיהיה ברור, יש עדיין אנשים שתורמים, אבל זה פחת בצורה משמעותית".
בדומה למשה כהן מ"חסדי נעמי", גם אהרון כהן מספר על תופעת "משפחות אנשי המילואים" שתפכה וגדלה באופן דרמטי בשנה האחרונה כתוצאה מהמלחמה. "יש את הנזקקים הרגילים, נגיד זאת בעדינות שזה משפחות קשות יום, ניצולי שואה, חולים ועכשיו תופעת אנשי המילואים הפכה להיות מאוד משמעותיות. המון המון פונים. אני צריך לדאוג ולתת עזרה לכולם ואני לא יודע מה לעשות, מאיפה לקצץ. פשוט כואב הלב. יוקר המחייה רק הולך ומאמיר, המדינה לא עוזרת וגם בכלי התקשורת הפוקוס הוא על המלחמה והמצב הבטחוני ולא הכלכלי שרק הולך ונהיה גרוע מיום ליום. אני יכול להבין את השיח על המלחמה והחטופים, אבל אל תשכחו את יוקר המחייה שמדרדר פה אלפי משפחות אל התהומות. חשוב לתת במה וביטוי לנושא הזה. הוא זה שגורם לכך בין היתר שיש עלייה חדה ודרמטית בכמות הפונים".
סלי מזון של עמותת תכלית (צילום: עמותת תכלית)
אתה שוקל לסגור את הארגון?
"לא, אבל בהחלט הצטמצמנו. אולי כוח אדם, אולי מקום קטן יותר, אולי לקנות פחות סחורה או פחות איכותית וזולה יותר. יש מחשבות על שינויים וצמצומים כדי לעמוד בדרישה. אני מאוד מקווה שהמשפחות לא יקבלו פחות. מכאן אני רוצה לפנות לציבור הרחב כדי לעזור. אבל תדעו שיש המון משפחות שאם לא יקבלו עזרה הן שבו בשולחן חג דל, דליל לא כמו של רובנו, כולל משפחות של מילואימניקים. אף אחד לא רוצה שהם יהיו במצב כזה, בוודאי לא אני. אני מבקש שכל אחד יעשה מאמץ ויתרום כפי יכולתו. אנחנו עמותה בהישרדות וכל שקל יעזור לנו".
יובל
ממשלת החורבן דואגת למשתמטים ולא למשרתים. תזכרו את זה בבחירות הקרובות!