פלאפל 'אלי לוי' ברחוב אגריפס 60 הצמוד לשוק מחנה יהודה, אחת מחנויות הפלאפל הוותיקות והמוכרות בעיר, נסגרה בתחילת השבוע מאז נפתח לראשונה בשנת 1953. החנות, שפעלה במשך למעלה משבעה עשורים, היתה מוסד ירושלמי מוכר לדורות של תושבים, במיוחד בזכות שעות הפעילות החריגות – עד לפנות בוקר, מדי יום.
הסיבה לסגירה: מצבו הבריאותי של הבעלים, אלי לוי, שהלך והחמיר בשנים האחרונות בעקבות מחלה.
לדברי יודעי דבר, לאלי לוי יש אח המחזיק עד היום חנות פלאפל בשוק הפתוח. השניים ניהלו את העסק יחד בתחילתו תחת האבא ציון, אך בהמשך נפרדו דרכיהם וכל אחד מהם הפעיל חנות נפרדת. לא הרחק זו מזו. אלי בחר להתמקם ברחוב אגריפס, ממש בסמוך לכניסה לשוק מחנה יהודה.
בעוד שבשעות היום המקום היה שקט יחסית, בשל ההיצע הקולינרי הרחב באזור, דווקא עם רדת החשיכה הוא התעורר לחיים. פלאפל אלי לוי שירת במשך שנים את אנשי הלילה של השוק, נהגים, עובדים, צעירים ותושבי השכונות הסמוכות שחיפשו אוכל זול, טעים וזריז בשעות החשוכות שהשוק כבר היה פחות הומה, המקום היה פתוח גם עד ארבע וחמש בבוקר, מחזה בהחלט חריג, אבל לא אצל אלי.
בסביבת בני המשפחה מספרים כי הם היו מהראשונים שפתחו חנות פלאפל בשוק, ואולי אף בירושלים כולה. החנות עצמה הייתה פשוטה, צנועה ואותנטית, בדיוק כמו שהשוק הישן היה נראה לפני שעבר את השינוי הגדול של השנים האחרונות. כך נעלם בשקט עוד חלק מהנוף הוותיק של מחנה יהודה, שנמצא בעיצומו של תהליך התחדשות – ולעיתים, גם של פרידה.
ירון צדקיהו, אחת הדמויות הוותיקות והמוכרות בשוק מחנה יהודה, מספר על השינוי שעובר השוק ונפרד מחנות הפלאפל הצנועה של אלי. "לצערנו, עוד דמות מיתולוגית מהדור הישן שהולך ונעלם מהשוק, עוד אחד שמתווסף לרשימה", הוא אומר בכאב ומוסיף, "השוק הולך ונעלם במתכונתו הישנה. זה אומר שהשוק המסורתי והדמויות הציוריות והאותנטיות מפנות את מקומן. כנראה שזה טבע העולם – דמויות חדשות וצעירות נכנסות, שלא מכירות את הדור הקודם ולא מכירות את ההיסטוריה המקומית. זה עצוב, אבל זו המציאות. גם השוק גוסס, בדיוק כמו מצבו של אלי".
אלי לוי (צילום: באדיבות שוקי היידו)
רוצים להישאר מעודכנים?
צדקיהו רואה באלי לוי לא רק מוכר פלאפל, אלא דמות שמייצגת את רוח השוק של פעם: "הסיפור של אלי לוי הוא הסיפור של מחנה יהודה", הוא אומר. "הוא היה שקדן בעבודתו, עבד יום וליל, ולא ראה שום דבר חוץ מפלאפל. אין דברים כאלה – חריצות שלא רואים היום. אין דור כזה. כל היום – שמן ופלאפל. זה מה שהוא ידע וזה מה שהוא עשה, זה היה כל עולמו. ולא התבייש בזה – להיפך, הוא היה גאה בעבודתו. הוא גם תמיד היה מתגאה שיש לו בן עורך דין, אבל הוא עצמו עסק בפלאפל. הוא ידע את מקומו ואת מה שהוא יודע – וזה מה שיפה וצנוע בו. זה דור אחר".
צדקיהו מסיים בתחושת אובדן כפולה – של אדם ושל תקופה: "אלי היה חלק בלתי נפרד מהשוק של פעם. וכשהוא נעלם, משהו גם בנו, אנשי השוק, נעלם איתו".
תגובות