אין מילים לתאר את הגעגועים למגרשי הכדורגל. להרגשה הזו של יום משחק, לשירים של אהובה עוזרי וג'קי מייקה, כאלו שלא שומעים בכל יום רגיל. שירים ששמורים אך ורק לימי החג המיוחדים שלנו כשאנו עולים לטדי. הצלילים האלו התחלפו לצערי בהתרעות של פיקוד העורף ובלהגי הפרשנים באולפני החדשות. התגעגעתי אפילו לנקניקיה הקרה במזנון, ואפילו לפקקים של בגין. בית"ר היא מסוג הדברים בחיים שאין לו תחליף. עוד נחזור, וזה יהיה מתוק מתמיד.
הפגרה הכפויה הביאה לנו קצת זמן לחשוב – להיכנס לעמוד של אריק עזרא ביוטיוב ולהתרפק על תקצירים ממשחקים גדולים, גם של העונה האחרונה (יש הרבה כאלו) וגם מכל הזמנים. מקלטת האליפות של עונת הדאבל ועד גול הניצחון של זיו בן שימול נגד מכבי חיפה בעונה האחרונה. מצאנו זמן טוב להיזכר בגדולתה של בית"ר, עד שטדי יחזור לרעוד והקבוצה תמשיך לכתוב את ההיסטוריה.
הרבה מדברים על החוסן הלאומי של עם ישראל (בצדק). אני מעוניין דווקא לדבר על החוסן של הזרים שלנו. אלו שנשארו כאן ללא היסוס, למרות הקושי הרב של שהייה במדינה זרה, בזמן מלחמה כאשר עננת חוסר הוודאות מרחפת לה. הבחירה שלהם להישאר מציגה עד כמה הם מחוברים לקבוצה. אין מה להגיד, פשוט מרגש וחסר תקדים.
לצד החיבור של הזרים למועדון ולקהל, יש לציין את ההתנהלות המעולה של המועדון. התנהלות מבריקה שנבנתה מאז שברק אברמוב לקח את המושכות לידיים, ומתעצמת מעת לעת. מהרגע הראשון המועדון נתן מעטפת לשחקנים הזרים, הקבוצה ומשפחותיהם יצאו למחנה אימון באילת בשביל לשמור על כושר ובשביל לשהות במקום יותר שקט. התנהלות יסודית, שוטפת שמציגה את הרצינות של המועדון ואת התהליך הנהדר שהוא עובר.
רוצים להישאר מעודכנים?
הדשא בטדי כבר מוכן והתחדש לטובת הקבוצה הגדולה של העיר. אמנם המומנטום החיובי נעצר לאחר שבית"ר יצאה עם ידה על העליונה לאחר המשברון הקטן שהיא חוותה – אך הסיפור רק התחיל. המשך העונה עתידה להיות מרתקת והמאבק יימשך עד הדקה ה-90. בינתיים, המציאות נתנה לנו סטירה מצלצלת, והזכירה לנו שיש דברים יותר חשובים מכדורגל שמתנהלים ברגעים אלו. עת לכדורגל ועת למציאות. בזמן הזה אנו נמתין בסובלנות ונמשיך להתרפק על זיכרונות העבר. יאללה בית"ר, עם ישראל חי.
יוסף
יאללה בית"ר