"מקור של אור, אנרגיה ועשייה חיובית" – פרידה עצובה וכואבת מרועי אופנבכר

קהילת בית הכרם, וחברים רבים ברחבי העיר נפרדו בשבוע שעבר בכאב מרועי אופנבכר, פעיל חברתי ירושלמי, יזם קהילתי ואוהד מושבע של הפועל ירושלים, שנפטר בגיל 46 בנסיבות טראגיות לאחר שלקה בליבו בזמן ריצה. אופנבכר הותיר אחריו את זוגתו תמר ואת ילדיהם נטע וזהר.

במשך שנים היה אופנבכר מהדמויות הבולטות והאהובות בקהילת שכונת בית הכרם – אדם שידע להפוך רעיונות קטנים לחיבורים אנושיים גדולים: החל מסיורים ירושלמיים מקוריים, דרך ערבי "פאבקוויז", פעילות סביבתית וחינוכית ועד יוזמות שכונתיות לילדים ומשפחות. חבריו מספרים על אדם יצירתי, צנוע, מלא סקרנות ואהבת אדם, שפעל ללא הפסקה כדי להפוך את ירושלים לקהילה חמה ומחוברת יותר.

רועי אופנבכר ז"ל (צילום: רות לב-קדש)

"רועי היה איש אשכולות, שלא הפסיק להתחדש וליצור יצירות חדשות, עם אופי ירושלמי וליברלי מובהק", משתף בן לב-קדש, חבר ילדות של רועי אופנבכר, שהיה לצדו בבית החולים ברגעיו האחרונים ואף ספד לו בלוויה. "כך למשל הסיורים המיוחדים שיצר בהר הרצל או בעקבות הזבל העירוני, כך חוג התנ"ך שהקים, כך הדרכותיו על הפועל קטמון ירושלים וכך משחק ה'פאבקווייז' שהפך ללהיט ענק שגרם גם לתל־אביבים לעלות לרגל לפאבים הקהילתיים בירושלים. היצירות הללו גרמו לקרבה בין אנשים וליצירת קהילות עירוניות. רועי היה כל כך יצירתי וחכם, אבל כל מה שהוא עשה היה בצניעות וענווה, הייתי אפילו אומר שבמבוכה ובביישנות, של מי שבכלל לא רוצה את הבמה. הוא בא נטול אגו ויומרות הנהגה, פשוט כדי להרבות טוב ולחבר אנשים לקהילה. לא פלא שהלוויה שלו היתה כה המונית. כל כך הרבה אנשים באו לחלוק כבוד אחרון למי שהפך את החיים שלהם לעשירים וטובים יותר".

חבר נוסף של רועי, דב וייסברג, ספד לו בשיחה עם "כל העיר": "מהצד תמיד היה נראה שיש לרועי אינסוף זמן. פעיל בקהילת הפועל ירושלים, בגינה הקהילתית של בית הכרם, בעבודה המקצועית-טיפולית, השתתפות בהפגנות, ארגון הפגנות מיוחדות בהשתתפות ילדי השכונה, שיפוץ נחל רבידה (על זה שמעתי רק בימים האחרונים), ארגון ערבי פאבקווייז יחד עם תמר, הקמת צוות קיימות בבית הספר ובטח עוד מלא דברים שאני לא זוכר או בכלל לא מכיר. ובמקביל לכל אלה תמיד היה לו זמן ליזום מפגשים ופעילויות למשפחה וחברים".

"את רועי ותמר פגשנו לראשונה בקבלת שבת בגינה הקהילתית של בית הכרם", מוסיף וייסברג. "אחרי שהם נתנו לנו טיטול כי שכחנו בבית, כבר די מהר קיבלנו הזמנה לפיקניק בשבת בבוקר בגינה יחד עם עוד משפחות מהשכונה. בהמשך למדנו שתמיד היה עוד איזה רעיון של משהו לעשות – טיול בסופ"ש, קמפינג במדבר, רכיבת אופניים עם הילדים, מגלשות מים מאולתרות בגינה ועוד. איכשהו היה מקום להכל ולכולם. אחת התכונות של רועי היתה היכולת שלו לראות טוב. לא פעם יצא לנו לדבר על דברים שלא אהבנו שקשורים לבית הספר או להתנהלות בשכונה. בעוד אני מתרגש ומתעצבן, רועי תמיד היה רגוע, מכניס דברים לפרופורציות הנכונות ומסתכל על הכוונות הטובות של כולם.

"בשנת הלימודים הקודמת יזמתי אוטובוס אופניים בשכונה – רכיבה משותפת לבית הספר. רועי מהרגע הראשון הבין את הקסם והמשמעות, ועוד לפני שנטע רצה להשתתף הוא כבר היה שותף מלא לחשיבה וחלק מהרוח החיובית של הפרויקט. אנחנו עזבנו את בית הכרם בקיץ, ואחד הדברים שהכי שימחו אותי השנה זה לראות איך המנהיגות השקטה של רועי הובילה את האוטובוס להיות מבוסס, גדול ומשמעותי".

בתמונה אופיינית לו כמדריך (צילום: דב ברי וייסברג)

מיה עתידיה, חברה נוספת של רועי ז"ל, שיתפה בכאב: "לפני כמה שבועות כתבתי לרועי שאני חושבת שהוא ה'פיני אמיתי' של הילדים שלי. זה היה כשהוא שלח לי הודעה באחד הבקרים במלחמה עם איראן, ששואלת אם אנחנו רוצים לבוא לראות בקיעת אפרוחים שקורית ממש עכשיו אצלם בבית. בוודאי שבאנו. כמו שבאנו לקמפינג בחווארים הסודיים, או שהצטרפנו ללינה בגינה הקהילתית, כמו שמצאנו עקרב, או שיצאנו לטיול עם נחשים, כמו סיור אדום בעקבות הפועל קטמון, חידון ריחרוח כביסה, או שסתם לבשנו בגדי ים ורצנו לגינת הגיא למגלשת מים וסבון על שלט בחירות ישן. כמו שנשאבתי לפרויקט 'שירת רחוב', או לייעוץ על משחק רביעיות שכונתי. כל פעולה איתו ועם תמר היתה הרפתקה מעניינת, מתובלת בצחוק, סיפורים, היסטוריה, ירושלים, ידע אינסופי, צמחים ובעלי חיים.

"'רועי, אתה הפיני אמיתי של הילדים שלי', והוא ענה: 'חחח זה לא אני, אני רק נהנה מהמחמאות'".

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את האפליקציה באנדרוייד

הורידו את האפליקציה באייפון

 "כל העיר" ירושלים בפייסבוק 

 הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ – "כל העיר עדכונים בזמן אמת"

אחד המיזמים האחרונים והמרגשים שאופנבכר הותיר אחריו הוא "שירת רחוב" – פרויקט קהילתי־שכונתי שיזם בבית הכרם. מדובר בסדרת שירים קצרים על הורות, ילדות וחיי היומיום, שתוכננו להשתלב לאורך רחוב סמוך לגני ילדים בשכונה. חלק מהשירים נכתבו בעקבות ההליכות המשותפות לגן, ואחרים הותאמו במיוחד לנקודות שונות ברחוב – ליד פח, ספסל, עץ או שלט. הרעיון היה להפוך את הדרך היומיומית למסלול של שירה, חיוך ושיחה עבור הורים, ילדים ותושבי השכונה.

הפרויקט לא זכה לראות אור, אך חבריו ושותפיו מקווים כעת להוציא את חזונו אל הפועל.

בין השירים שכתב:

"אמא,
זו ההיא עם החלב,
אבא,
אני עוד לא בטוח
אם זה זה עם הזיפים
או ההוא עם הזנב"

ושיר נוסף:

"כשאתם נפרדים בגן
ואומרים להתראות
איזו הוכחה יש לכם
שאתם ממשיכים להיות?"

***

רועי, אלון (אח של תמר), ותמר במשחק של הפועל ירושלים (צילום: אלבום משפחתי)

מועדון הפועל ירושלים, שאופנבכר היה מאוהדיו הבולטים והפעילים, נפרד ממנו בהודעת הספד מרגשת: "נדהמנו והצטערנו לשמוע על פטירתו הפתאומית של חברנו האהוב ליציע, רועי אופנבכר. "רועי היה מקור של אור, אנרגיה ועשייה חיובית לכל סובביו, ואנחנו שמחים ומכירים תודה על הזכות שהיתה לנו לצעוד איתו יחד ועל התרומה ורוח ההתנדבות הבלתי נדלית שלו לטובת המועדון שלנו לאורך השנים. המשפחתיות הטבעית שלו, אותה הביא יחד עם רעייתו תמר והילדים ליציע, תרמה רבות לרוח הנעימה שהיא חלק מהותי מהדרך שלנו בשנים האלה.

"סיורי הכדורגל שלו, שלאחר מכן הביאו, שוב יחד עם תמר, להקמת מחלקת ההדרכה שלנו, הנגישו את סיפורה של הפועל ירושלים שלנו לאלפי אנשים מהארץ ומחו"ל שבאו לסיורים ולהרצאות.

"המסירות שלו לחיי הקהילה שלנו, לקבוצות הנשים והנערות, וגם לדרך בה הקהילה יכולה להשפיע לטובה על עוצמתו המקצועית של המועדון, דרך המכתבים לזיו ועוד ועוד, הראו איך סימל בחייו את ה'תמיד אופטימי' – כיצד אפשר להתגבר יחד על מכשולים, כאבים ועצבונות, ולהמשיך קדימה בחיוך אוהב".

"שולחים חיבוקים רבים לתמר ולילדים. נזכור אותך חבר יקר. וננסה להיות תמיד אופטימיים, עכשיו גם בשבילך. יאללה הפועל".