באופן מעט פיוטי, באותו שבוע ממש שבו הלך לעולמו פרנקו בארזי, הבלם האגדי של מילאן הגדולה, נפרד מאיתנו גם הבלם האגדי של בית״ר ירושלים – שמעון צ׳רנוחה. במונחים ישראלים ומקומיים, מדובר בנפיל ובסמל לא פחות גדול ממה שבארזי היווה עבור האיטלקים.
אין זהות גדולה יותר לבית״ר של פעם משמעון צ׳רנוחה האגדי זכרו לברכה. אין אוהד בית״ר שלא גדל על השם צ׳רנוחה.
בן לניצולי שואה מאוקראינה, ירושלמי אותנטי, דמות צבעונית לכל הדעות וביתרי אמיתי. צ'רנוחה הצטרף לבית"ר כילד ושם פעמיו לקבוצה הבוגרת בשנות ה-60 של המאה הקודמת, היה לראשון שחקני בית"ר ששיחק עבור נבחרת ישראל, היה שותף לעליה של הקבוצה לליגה הבכירה בשלהי שנות ה-60 ואחד מעמודי התווך של המועדון בכלל.
את ההנהגה בחוליית ההגנה הבית"רית קיבל משאול מזרחי 'המלך', ושיחק יחד עם כוכבי העבר ד"ר גלר, אודי רובוביץ׳ חיים אזולאי ועוד.
כולם היו יודעים דבר אחד ובעיקר החלוצים של היריב, את שמעון צ׳רנוחה לא עוברים, שמעון צ׳רנוחה הוא תחנה אחרונה בהגנה הבית"רית וכל האמצעים כשרים מבחינתו, אין ולא היה בלם קשוח כמו שמעון צ׳רנוחה בכדורגל הישראלי, כיאה לדור הנפילים ששיחקו בשביל הסמל ששיחקו בשביל הכבוד, ששיחקו בשביל התנועה, ששיחקו בשביל האוהדים והעיר. למות או לכבוש את ההר.
שנים לאחר פרישתו ולאחר שנעלם מעט מנוף הכדורגל, אימן את קבוצת הנוער של בית״ר שלנו, וגם שם הנחיל משמעת נוקשה וסטנדרטיים של לוחם על המגרש, בסופו של תהליך העלה את קבוצת הנוער לליגה הראשונה לאחר שנים של כשלונות.
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים, צ'רנוחה היקר. נזכור אותך ונזכיר אותך. עצובים את לכתך. אתה אגדה בית"רית אמיתית. ותישאר לנצח.
יואל
וואו. שילב ססגוניות, צבעוניות לוחמנות ומחוייבות שאין בנמצא כמותם. יחידי בדורו ונדיר גם בדורנו.