בינואר האחרון הכריז על עצמו תיאטרון אספקלריא הירושלמי כתיאטרון חברתי, והציע כרטיס להצגות במחיר של 20 שקל, זאת במטרה להנגיש את התרבות למי שידו אינה משגת ובמקביל לפתוח את התיאטרון לקהלים חדשים. עם הסתיו והשנה החדשה שבפתח מספר מייסד ומנכ"ל התיאטרון חגי לובר כי מדובר היה במאמץ לא קטן. "זה היה קשה לנו כלכלית", הוא מודה, "שילמנו מחיר לא קטן, אבל בסופו של דבר זה הצדיק את עצמו. זה היה שווה את זה כי יותר מעגלים התוודעו לתרבות יהודית".
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באנדרואיד
- להורדת האפליקצייה של "כל העיר" באייפון
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
- בית אבי חי: כל האירועים
איך אתם רואים את התוצאות?
"מה שאנחנו רואים הוא יותר אנשים שמתקשרים לתיאטרון לקנות כרטיס ואז שואלים איזו הצגה יש הערב. זה הפך ממקום שמגיעים אליו עבור הצגה מסוימת למקום שמגיעים אלו בזכות עצמו. סימן שיש אמון במוסד ואין לי ספק שכשיהיה לנו בית משלנו, וזה לא רחוק, זה ילך ויגבר כי אנשים יתרגלו לבוא למקום אחד לצרוך תרבות יהודית".
חגי לובר (צילום: יוסי צבקר)
ההצגות של תיאטרון אספקלריא מוצגות נכון להיום בבית מזי"א לתיאטרון, וכבר תקופה ארוכה שאנשי התיאטרון ממתינים למעבר למשכן הקבע החדש שלהם בבית הרופא שברחוב הנביאים, שנמצא כרגע בשיפוצים. "עם כל העשייה שלנו כרגע, המשימה הכי חשובה לשנה הקרובה היא המעבר למשכן הקבע", אומר לובר "ערב ראש השנה זה הזמן שהאדם אומר מה הוא מאחל לעצמו – אז אנחנו מאחלים לעצמנו בית. אנחנו בתהליך מואץ של גיוס כספים כדי שזה יקרה".
אחרי החגים תיפתח עונת החורף של התיאטרון, הפעם ללא מחיר של 20 שקל להצגה, אך עם מנויים חדשים במחירים מוזלים. ישנן כמה הפקות חדשות העולות בתיאטרון. החדשה מכולם היא "שלום עולמים" שנכתבה על ידי ש"י עגנון. "זו הצגה ירושלמית וישראלית מאוד", אומר לובר, "זהו סיפור על מדינה דמיונית שבה יש גלויי ראש וכסויי ראש והם לא מסתדרים זה עם זה. זו סאטירה שאותה עיבדנו, ויצא מחזמר מצחיק וחינני שמתמודד עם אחד הנושאים הקשים ביותר מיום הקמת המדינה. זו הצגה שאנשים צוחקים בה אבל יוצאים גם עם כאב בטן. הרבה שנים עברו מאז שזה נכתב, ועדיין כלום לא השתנה".
עוד בהצגות החדשות של התיאטרון נציין את "המלבוש", שגם היא נכתבה על ידי עגנון, העוסקת בטרדות היומיום העומדות בדרכו של אדם בדרך להגשמת ייעודו. הצגה נוספת עליה עובדים בימים אלה בתיאטרון תציין 70 שנה למדינה. "הכל נועד כדי ליצור מגוון", מעיר לובר, "ההצגות שלנו פונות לכולם: חילונים, דתיים, יהודים ולא יהודים והן גם משוחקות בתל אביב".
ללובר חשוב לנצל את הבמה גם כדי להגיב על הראיון שקיים גברי בנאי בעיתון "מעריב" בשבוע שעבר, בו הצהיר שלא יופיע בשטחים. "אני חושב שזו תופעה מכוערת, שאדם מחרים חלק מהציבור", הוא אומר, "אני מכבד את גברי בגלל האמנות שלו והדעות שלו לא רלוונטיות לעניין. צורם לי מאוד שהוא מכניס את העניין הפוליטי מתוך ניסיון לקדם את המופע עם בניו".
- סיור מיוחד: הכותל המערבי כפי שלא הכרתם
- בית אבי חי: פסטיבל הפיוט יוצא לדרך
- מנהגי חגי תשרי במוזיאון ישראל
זה לא ההיפך? שזיהוי פוליטי דווקא גורם לאמן להפסיד קהלים?
"אמנם להיות מזוהה עם צד מושך רק מחצית מהציבור אבל אז החצי הזה מזדהה איתך יותר. אם למשל אני אהיה ימני מוצהר אז יש הרבה אנשים שירצו לבוא אלי, אולי הם יחושו חיבה אלי, וכנראה שזה החשבון שהוא עושה. אני לעולם לא אסגור עצמי בפני קהלים ולא ארצה לעבוד עם מי שלא מעוניין להופיע בפני קהלים מסוימים".
ואם ננתק את התרבות מהפוליטיקה, מה היית מאחל לשנה החדשה?
"שהתרבות בישראל תפרח ותקבל את המעמד הראוי לה. שיוצרים פחות מוכרים ייחשפו לקהל רב יותר. שתהיה יותר סובלנות וקבלת השונה. אנחנו רוצים לעודד את הקהל ללכת לקחת חלק ביצירות תרבות מכל הסוגים, כך התרבות יותר תפרח, וזה מה שמיצג אותנו בארץ ובעולם".
