שלומיק כהנוביץ' הזמין את כל חבריו לפלוגה ו' והכין בחצר מנגל לתפארת. כולם אהבו בשר על האש ובירה קרה, ושלומיק היה בטוח שהם לא יתאכזבו. אשתו השנייה ריקי היתה צעירה ממנו ב-30 שנה, שמעה על הפלמ"ח רק מסיפורים וידעה ללגלג על שטף הנוסטלגיה שאותה פרשה גם כאהבה עצמית נרקיסיסטית. ריקי היתה פסיכולוגית, והיתה משוכנעת שיש לה הבנה עמוקה בנפש האדם. עם זאת, היא התקשתה להבין את הפלמ"חניקים, שביקרו אותם לעתים די קרובות. השפה שלהם היתה מגושמת בעיניה, לעתים גם שגויה וכל משפט היה משובץ במלים ערביות שלא תמיד הלמו את התוכן. הם בקושי הבחינו במבטה המתנשא. ריקי היתה יפה מאוד, חיוכה היה בוהק ומלא קסם וכמעט כל אורח ממין זכר היה משוכנע שהחיוך מיועד רק אליו. הנשים שהגיעו למפגש התבוננו בה בקנאה גלויה, וגם בטינה שלא היתה לה שום סיבה משכנעת.
די בכך שהגברים שלהם נמשכו אליה כמו דבורים לפרחים. המאמצים שלהם להקסים אותה היו מגוחכים אבל ריקי עצמה לא החצינה מורת רוח או הסתייגות. היה נחמד להיות מלכת הערב, ולשחק להנאתה בתאוותם הדועכת של לוחמים מבוגרים. עובדים זרים לא הגיעו לאירוע, שכן שלומיק אמר להם מראש שהחבר'ה יתמכו איש ברעהו ושלא יהיה שום צורך בהתערבות זרה. המארח קנה בשר מעולה, יין אדום ולבן וגם ויסקי אירי, שהיה חביב עליו במיוחד. רוב הקרואים אישרו את בואם והפעם יביאו גם את נשותיהם שרק חלקן היו בפלוגה.\
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "כל העיר עדכונים בזמן אמת7"
"כל העיר" ירושלים – גם באינסטגרם
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
שלומיק נראה מוטרד מאי-ההיענות של משפחת אולמן, אריק ונעמי. הם היו תמיד במרכז המסיבות האלה, שחלק מהן נערכו בביתם בפאתי חדרה. הפעם היתה מצדם שתיקה רועמת, מאוד לא טיפוסית לאולמנים התוססים. לניסיון השיחה האלף של שלומיק ענה קצין משטרה.
לבו של שלומיק החסיר פעימה. הקצין, שאול רם, היה אדיב מאוד והתעניין בקשריו של שלומיק עם משפחת אולמן. הוא ענה שהם היו ידידים קרובים ושבנם היחיד, רון, עובד בבית חולים בניו יורק. הקצין ביקש לשלוח שוטר מטעמו כאורח למסיבה, אבל סירב להרחיב פרטים על המקרה, אם אמנם התרחש "מקרה" כזה. האורחים כבר התחילו לשתות, ולא נענו להפצרות הנשים להספיק ולאכול משהו. היה גם אוכל בשפע, ושלומיק משך את ריקי לפינה, וסיפר לה שמשהו כנראה קרה לאולמנים. משפט ארסי בנוסח "הוא בטח רצח אותה" עמד על קצה לשונה של ריקי, אבל היא ויתרה. באחת המסיבות הטריד אותה אריק מינית, לשון נקייה כדי לדווח שהוא ניסה בכל הרצינות והכוח הפיזי לאנוס אותה. ריקי נחלצה ממנו בשארית כוחותיה ומאז תיעבה אותו בכל לבה. היא לא סיפרה לשלומיק דבר וחצי דבר על המקרה; גם כך היה לו לב חלש.
השוטר יוסי לבבי היה מקסים, ואיש מהחבורה לא שאל אותו על זהותו וכיצד נקלע לאירוע של שלומי וריקי. בינתיים הניחו אותו המארחים לנפשו, ונראה היה שהוא נהנה מכל רגע. כאשר ניצה מהפלוגה ניגשה לשלומיק לשאול על האולמנים, הוא היטה את אוזנו לשיחה כאילו בדרך אגב. שלומיק אמר לניצה שהוא לא הצליח להשיג את אולמן, והיא אמרה שמעולם לא פגשה איש נגיש כמוהו. האורחים ישבו ליד מדורת המנגל ושרו את המנון הפלמ"ח "בת שבע". ריקי סלדה מהשיר אבל חשדה בעצמה שהמיאוס נובע מיחסה הכללי לרוב הנאספים. רק בשיר החביב עליה "הוא לא ידע את שמה" היא השתתקה והקשיבה בעיניים נוצצות. השוטר לבבי התקרב אליה קצת, וזה דווקא נעם לה. היא חייכה אליו וניסתה להבליט את גופה היפה. לבבי נהג בזהירות מוחלטת, התרחק ממנה במקצת ושתה ויסקי מצוין בפינת החדר. לבסוף הזמין אותה למרפסת וגילה שבני הזוג נרצחו בביתם. ריקי העניינית שאלה אותו מיד על חשודים ולבבי הודה שברגע זה חושבים במשטרה שאריק רצח את אשתו נעמי והתאבד אבל כולם מחכים לראיות מהמחלקה לרפואה משפטית.
- חוסר הוודאות של ההורים הירושלמים: האם קייטנות חנוכה יתקיימו גם השנה?
- אחותה של מיכל סלה ז"ל מתייחסת לכתב האישום נגד אלירן מלול
הטלוויזיה דיווחה על האסון וחלק מהקרואים ישבו מבלי לומר מלה. "ראיתי כבר את אריק הורג", אמר גדי המחוספס, "אבל תמיד הוא פגע בערבים במהלך פעולות. אף פעם לא חשבתי שהוא יפגע בנעמי". האורחים המשיכו לשתות על אף שהעליצות נגמרה לגמרי. רק ריקי אמרה שהריגת האויב עלולה להפוך את הלוחמים לחולי הדק. שלומיק לא אמר דבר. הוא חש שלבבי נועץ בו מבט נוקב, מעבר לחיוך הנחמד שהוא שולח לכל עבר. ריקי עברה בין הקרואים וחילקה משקאות, שהתקבלו בברכה בתוך ההלם ששלט בכול. ברוכק'ה, לוחם מהולל בעבר וקשיש די אטום בהווה, הציע להמשיך לשיר "עד שיתבררו הדברים". האש המשיכה לפצח זרדים בדממה, והאורחים חשו שהמשקה מחזיר את הצבע לפניהם. כולם נאנחו לרווחה למעט שלומיק, שמבטו של השוטר צרב בלבו. לבבי ביקש שכולם יישארו בביתו של המארח לזמן מה. היה ברור שהוא בעצם לא ידע מה לעשות בהם. הוא הלך לחצר ודיבר ארוכות בטלפון וחזר לסלון בפנים חתומות. רק אז הודיע שכל האורחים יכולים ללכת לדרכם, אבל קרא לשלומיק לשיחה נוספת בחדר הפנימי. ריקי שמעה קולות רמים מהחדר, פניה החווירו והיא בקושי הצליחה לשלוח הביתה את אחרוני הזוגות. אחר כך ישבה במרפסת הגדולה ועישנה סיגריה בפעם הראשונה מזה זמן רב. היא גררה איתה את מוסף "הארץ" מיום שישי וניסתה לקרוא. קלסתר פניו של איזה שחקן זוטר העסיק מאוד את המגזין, והוא עצמו התבטא בהרחבה ובלא מעט כישרון על המשמעות של כל קמט בפניו.
לבבי יצא מהחדר ודחף קלות את שלומיק, שנאזק בשתי ידיו. ריקי קלטה מיד את משמעות הדברים. "הם" מאשימים את שלומיק במשהו. דמותו האפורה נראתה לפתע יותר רומנטית על רקע השוטר חמור הסבר והאזיקים. לבבי אמר לה קצרות שההשערה בדבר רצח והתאבדות הופרכה בבדיקות הפורנזיות. טביעות האצבע של שלומיק נמצאו בזירת הרצח. איש הפלמ"ח הוותיק ניצב בסלון ביתו, חיוור וחסר אונים. ריקי הביטה בו אבל הוא לא מחה נגד המעצר ולא הכחיש את מעורבותו. ריקי הבינה מיד שנעמי בכלל לא היתה המטרה. שלומיק רצה לפגוע באריק, אולי בגללה ואולי מסיבות אחרות.
שלומיק נעץ מבט חלול בחלון, וראה שוב בעיני רוחו את אריק רוצח שני ילדים בשנת 1948, בכפר קטן ליד ירושלים. הוא לא הוסיף לדבר עד המשפט והמסיבה החדשה של הפלוגה נדחתה לתאריך בלתי ידוע.
