ביום שישי הקרוב, 8.3.19, נציין את יום האישה הבינלאומי. בשבילי כל יום הוא יום האישה. מדי בוקר כשאני קמה לרוץ ולהתאמן אני חושבת לא פעם שלו הייתי רוצה לעשות זאת לפני כמה עשורים היו בוודאי קוראים לי משוגעת. גם היום ההסתכלות של החברה על אישה, שעוסקת בספורט הוא סקסיסטי, ואני בהמשך אסביר בדיוק למה. עכשיו זה בדיוק הזמן להאיר את הקשר הבעייתי בין ספורט ומגדר.
- 5 ק"מ או 10 ק"מ? המדריך שיעזור לך להחליט
- "ההישג הוא לא הקילומטרים" – קבוצת הריצה של אלי"ן שוברת את תקרת הזכוכית
- אלה הירושלמיות והירושלמים שחלמו בגדול וצלחו בענק 42.195 ק"מ
הפרסומת החדשה של חברת נייק מגדירה יפה מאוד את איך שהחברה תופסת נשים שמעיזות בספורט, ובאיזה מקום המסר מכוון כלפי נשים חזקות ומצליחות בכל תחום בחיים. "אם את מפגינה רגשות קוראים לך – 'דרמטית'; אם את רוצה להתמודד מול גברים קוראים לך – 'משוגעת'; ואם את חולמת על שוויון הזדמנויות קוראים לך – 'הוזה'". כך מקריינת שחקנית הטניס המצליחה, סרינה וויליאמס, את הסרטון. התפיסה שאישה ספורטאית צריכה להראות כמו דוגמנית כדי ללכוד את הפריים טיים ולקבל פרסום, מוצגת באור אחר לחלוטין בפרסומת המדוברת. כן, נייק זאת חברה מסחרית, אבל עדיין ב-2019 יש דברים, שעבורנו הנשים הם לא מובנים מאליהם.
כשכל פעם חזרתי לרוץ אחרי הלידות של הילדים שלי – היו את אלה שתמכו בי, אחרים הרימו גבה. "למה את לא בבית עם הילדים?", "חשבתי שזה יעבור לך", "למה את רצה? את רזה", "את לא מגזימה?". ועוד פנינים של חכמה עתיקה. למה אני מזכירה את הדברים האלה? כי זה עדיין לא מובן מאליו שנשתמש בגוף שלנו, שלא למטרות ראווה לגבר או פוריות. בכלל, ישנן ספורטאיות בסגלים גבוהים היום שלא מקבלות מימון מספק מחברות ספורט כי חשבון האינסטגרם שלהם לא מספק מספיק פופולריות או יותר נכון עור חשוף ושפתיים חושניות עבור קהילת הצופים. נשמע קצת עצוב ואפילו לא הגיוני אך לצערי, בעולם הרשתות החברתיות דברים קצת הוצאו מהקשרם.
ללא ספק, עיסוק בפעילות ספורטיבית מזמן הזדמנות להתפתח, להתחזק ולשמור על אורח חיים בריא ופעיל עבור גברים ונשים. פעמים רבות עבור נשים עיסוק בפעילות גופנית קבועה עוזרת בפיתוח ביטחון עצמי ודימוי גוף חיובי. נשים חשופות לאורך השנים לשינויים גופניים שונים (הריונות, לידות ועוד), ונדרשות בצורה גלויה וסמויה למראה מסוים, כזה שנגלה משלטי החוצות והפרסומות של חברות אופנה – כאלה שעדיין סוגדות לאידיאל יופי צר. האמונה ביכולות הגופניות שלנו דרך הספורט יכולה לגרום לשינוי חברתי אדיר.
רותי זינדל-אוכמן, חצי מרתון תל אביב 2019 (צילום: ארז אלגזי)
שינוי חברתי וקידום נשים בעולמנו בצורה שיוויונית הוא אף פעם לא מובן מאליו, בספורט ובכלל. אז נכון, נשים היום "רשאיות" להשתתף בריצת מרתון, מה שעד לפני כמה עשורים היה אסור עבורן, ויש מגמה לקידום ופיתוח. לאט לאט תקרת הזכוכית נסדקת. אסור לשכוח שזה רק עוד שלב בדרך וחשוב שאנחנו הנשים נשים לב לדקויות ולא ניפול לתבניות חשיבה מקובעות שעדיין מכניסות אותנו למקומות שעוצרים את ההתפחות שלנו.
המשפט שקבע ארגון "אתנה", המעודד נשים בספורט – 'כשאת עושה ספורט את תמיד מנצחת', מסכם מבחינתי את המהות האמיתית למה כל פעם מחדש אני אוהבת לפתוח את דלת הבית שלי ולצאת לרוץ. צאו לרוץ, תעסקו בספורט כאילו אף אחד לא רואה אתכן, תשתגעו, אתן אלופות.
רותי זינדל אוכמן (צילום: פרטי)
רותי זינדל-אוכמן,
מאמנת ריצה מקצועית בירושלים והסביבה,
בעלת תואר ראשון בחינוך גופני מוינגייט,
רצה ואמא לשלושה מתוקים.
