הנה מגיע החג של המרשמלו הצלוי, תפוח האדמה המפויח והבצל החרוך.
החג שהילדים אוהבים כל כך… וההורים, איך לומר בעדינות? אוהבים, אבל פחות.
איסוף הקרשים שנמשך על פני חודש שלם, האבק, הלכלוך, ועוד לא דיברנו על הסכנות. הסכנה מחיות ארסיות המסתתרות תחת העצים והאבנים, שבבי עצים ומסמרים על הקורות הנאספות, והאש. האש ושוב, האש. והשבוע גם תנאי השרב, מגבירים את כל שאר הסכנות אף יותר. וככל שהילדים גדלים הם מצפים מאתנו לשחרר, וזה רק הולך והופך ליותר מאתגר.
אז מה אנחנו כן יכולים לעשות למען הצלחת החג למרות הכל?
ראשית והחשוב ביותר! ללמד אותם כללי בטיחות. כבר מגיל קטן – להשריש את מה שחשוב. ללמד אותם להרים קורות רק אחרי שווידאנו שאין שבבי עץ בולטים, או חלילה מסמרים, ברגים ושאר סכנות חדות.
להזיז אבנים גדולות רק עם הרגל, כדי לוודא שאין תחתן עקרב או נחש רדומים, שיכעסו מאוד על ההשכמה.
לא להתעצל בהקמת המדורה, לתחום את מיקומה במעגל אבנים הרמטי, ולהסביר את חשיבותו. לדאוג למים זמינים לכיבוי התלקחות מסוכנת, ולא לחסוך בהסברים והענקת דוגמא אישי בשמירה על כללי בטיחות.
מדורת ל"ג בעומר בירושלים (צילום: אמיל סלמן)
שנית, הביגוד שאיתו הילדים הולכים למדורה. שימו לב שהבדים אינם סינטטיים, מנעו התלקחות מהירה במקרה חלילה של פגיעה. והקפידו על נעליים גבוהות וסגורות.
ומה לגבי הסביבה? השתדלו להסתפק במדורה סמלית. פחות מזהמת, יותר חברתית, וכמובן פחות מסוכנת ויותר קלה לשליטה.
תארגנו מדורה של כמה שיותר חברים, גנים או כיתות. לכו על מדורות שכבתיות. ואם אתם ממש בעניין, מדורה בית ספרית בכלל תהיה אוצר.
והכי הכי חשוב, בתום הפעילות כבו את האש! שיפכו מים, כסו בחול, וודאו כי אין גחלים לוחשות והאש כובתה כליל. אל תשאירו סכנה בשטח, אל תסכנו את הטבע. וזכרו כי ייתכן ויגיעו למיקום שלכם עוד ילדים אחריכם, אז השאירו להם סביבה בטוחה ונקייה להשתמש בה.
וטיפ ממני לסיכום: הימנעו מתליית כביסה והשארת חלונות פתוחים השבוע. ל"ג בעומר כבר מזמן לא רק יום אחד, אלא שבוע שלם. אז שיהיה לנו בהצלחה עם זה.
מיכל
מיכל פישמן-רואה (צילום: יולי שוורץ)
