השבועות האחרונים מעבירים כל הורה טלטלה עמוקה. סיפורי הזוועות על התעללויות של מטפלות וגננות צפים כמו פטריות אחרי הגשם. סרטוני זוועות מופצים ברשתות החברתיות, מהדורות החדשות מוצפות בסיפורים מסמרי שיער, ומרגיש כמו מגיפה. מגיפה נוראית שהופכת את הבטן מרוב שאינה ניתנת לעיכול בכלל.
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
- גלישה בטוחה ברשת – הטיפים החשובים להורים
- איך צולחים את חופשת הקיץ עם הילדים?
- איך מתארגנים לטיול עם הילדים?
מחאות יוצאות לרחובות וקריאות לשינוי עולות מכל מקום. זה מצב חירום ללא ספק. וההתעללויות גובלות בניסיונות רצח לטעמי. עובדה, לצערנו פעוטה אחת כבר מתה.
אין ספק שמערכת המשפט חייבת להתעורר ולהחמיר את הענישה. אין ספק שחייב פיקוח מגיל 0, וקביעת נהלים חד משמעיים להתנהגות עם פעוטות. אין ספק שהרוע הזה חייב להיעקר מהשורש, ולהיות ממוגר מזמן.
כל מקרה כזה הוא נוראי, זוועתי, ואסור שיקרה. אפילו לא מקרה אחד כזה. פשוט אסור! אבל לצד זה חשוב לזכור, יש לא מעט מטפלות נהדרות, מצוינות, נפלאות, שעובדות משורש נשמתן בתחושת שליחות. ואסור לרגע לשכוח אותן או חלילה לפגוע בהן.
יש לזכור שחקיקה לטובת שיפור ההגנה על ילדינו, לא יכולה להקטין אותן, אם כבר צריך להעצים אותן. לומר שגננת תידרש לתואר ראשון, זה מתנשא ובעיקר לא רלוונטי לתפקיד. תואר לא מלמד אישה לתת חום ואהבה, להאכיל ולהחליף טיטול. קורס כישורי חיים, אבחון אישיות, ליווי ויעוץ, כן יכולים להעניק כלים במקום הכה רגיש ואנושי הזה. חייבים לראות מעבר לסיסמאות ולמצוא פתרונות רלוונטיים ומעשיים למצב פה. הכשרות, צוותים מקצועיים ליעוץ והכוונה, תנאי שכר הולמים, תנאים סוציאליים. לקחת את המקצוע הרגיש הזה, ולחזק אותו. לרומם אותו למקום של כבוד ולא להשאיר אותו נחות, לא מתגמל, ופרוץ לכל מי שמחפש להעביר את הזמן. יש להבין שהשינוי צריך לבוא מהמערכת ומהצוותים יחד. אי אפשר לדרוש שינויים חד צדדים. השינוי הוא עבור כולנו.
ובעיקר הורים יקרים, אל תהפכו את כל המטפלות, הסייעות והגננות לאשמות אוטומטית. יש ביניהן נשים משכמן ומעלה שפועלות בתחושת שליחות וזה לא מגיע להן. קחו אחריות, הפתיעו במסגרות, האזינו מעבר לדלת, וזהו מה ילדיכם משדר לכם. האחריות בסוף היום היא של כולנו. אז בואו נחפש פתרונות, ולא אשמים.
ואם יש לכם מטפלת מדהימה, תדאגו לומר לה את זה. לשבח אותה. שתרגיש גם ממכם אהבה כמו שהיא מעניקה לילדיכם במתנה.
מיכל
מיכל פישמן-רואה (צילום: יולי שוורץ)
אני
סביר להניח שהרוע כלפי הפעוטות לא יעלם, כמו שהרוע כלפי הקשישים הסיעודיים לא יעלם. יש משהו בחסרי ישע, שמוציא מחלק מהמטפלים בהם רשעות זוועתית. אולי אלו הם התנאים הקשים, השכר הנמוך, התסכול, אבל גם התחושה שאפשר להתעלל במי שחלש ממך ולא יכול להעיד. לקרוא קריאות צדקניות בסגנון 'שלום עולמי' לא יעזור. יש דברים, כמו מלחמות וכמו התעללויות בחסרי ישע, שהם כנראה חלק מהטבע האנושי וכל עוד קיים האדם הם יתקיימו. תפקידנו פשוט הוא לשמור. כהורים – לשמור על הילדים שלנו. לבדוק אותם, לעשות ביקורות פתע בגן, לחפש סימנים פיסיים ונפשיים לכך שמשהו לא בסדר. תפקידנו כילדים בוגרים, הוא לשמור – על ההורים הקשישים שלנו. לבקר אותם, לבדוק אותם. לחפש סימנים פיסיים ונפשיים לכך שמשהו לא בסדר. אל תהיו ראש קטן. חשדנות עוד לא הרגה אף אחד. התעללות פגעה והרגה רבים