סמל יוסף הורק (21) מנחלאות עלה לארץ לבדו בדצמבר 2015 מקנזס בארה"ב כשהוא בן 19 בלבד. מבלי לדעת כמעט עברית הוא התגייס כלוחם בחטיבת הנח"ל, ובכך הגשים חלום של דורות – לחיות בירושלים. בעברית של עולה חדש ותחושת שליחות הוא משתף ומספר: "זה לא קל, אבל זה משמעותי וחשוב בשבילי. אני חושב שזה חשוב לעשות משהו שאתה ממש מאמין בו. כל החיים שלי שמעתי 'שנה הבאה בירושלים'. בשבילי לא היה מקום אחר. כל הזמן הסבתא שלי אמרה את זה. זה היה החלום שלי לגור בירושלים. הסבא שלי והסבתא רבה שלי – כולם רצו לעשות עלייה ולא זכו. אני הגשמתי חלום של דורות".
למה היה לך חשוב להתגייס לצה"ל?
"בשביל להגן על המדינה של היהודים. אם אין לנו צבא אין לנו שום דבר".
מה ידעת על חטיבת הנח"ל לפני הגיוס?
"לא ידעתי כלום. הגעתי לפה והתחלתי לחפש מה הסטיגמות של כל החטיבות, ואיך זה פה ואיך זה שם והתחלתי לשאול אנשים. שמעתי שבנח"ל יש אנשים הכי טובים, ובסך הכל זה נכון".
מה אתה אוהב בירושלים?
"שאם קשה למישהו אנשים הולכים עד הסוף כדי לעזור. הירושלמים הם פשוט אנשים טובים שלא ראיתי בארה"ב. בארה"ב השכנים לא מזמינים אנשים לשבת אם הם לא מכירים, ולא מדברים איתך. ופה הכל פתוח. אני יכול ללכת בכביש ב-4 לפנות בוקר ולשמוע אנשים ששרים שירים, זה לא היה בארה"ב ובטח שלא בקנזס".
סמל יוסף הורק ומשפחתו (צילום: דובר צה"ל)
מה בעיניך לא טוב בירושלים?
"אין דברים לא טובים, זה פשוט שונה. תרבות אחרת, שפה אחרת. לפעמים זה פשוט קשה. לעשות דברים כאלה כמו עכשיו זה קשה. ללכת לצבא ולא להבין מה הם אומרים בהתחלה זה קשה. אפילו קשה לי להזמין פלאפל. אם יש לנו בעיה עם החשמל או עם הטלפון צריך להתקשר וזה לא דבר פשוט. אני לא יודע את כל המילים. בארץ יודעים טוב אנגלית, אבל לא כולם. בדרך כלל המילים שאני לא יודע בעברית הם לא יודעים באנגלית. ואין לי משפחה פה, פשוט באתי להתגייס ולא הכרתי אף אחד וזה היה קשה לא ידעתי איפה אני יכול לישון ולאן ללכת".
איך החברים בנח"ל קיבלו אותך בהתחלה?
"מקסים. הם הכי טוב שיכול להיות. אנחנו 24/7 ביחד ואני עדיין הולך אליהם לעשות שבת. הבית שלהם זה גם הבית שלי. אני מכיר את כל ההורים שלהם. הם לא חברים, הם סוג של אחים ומשפחה".
סמל יוסף הורק (צילום: דובר צה"ל)
איך אתה שומר על קשר עם המשפחה שלך?
"בטירונות היה ממש קשה כי לא היה לי כל הזמן טלפון, אבל עכשיו ממש בסדר כי אני יכול להתקשר מתי שאני רוצה ויש פייסבוק וסקייפ. בהתחלה הם פחדו קצת, אבל אחרי שהם רואים שהצלחתי והגעתי למקום טוב בצה"ל ושעשיתי המון פה הם ממש גאים בי. הם הגיעו לבקר אותי בארץ בסוף מסלול, זו היתה הפעם הראשונה שאבא שלי היה פה מגיל 13, כל החיים הוא דיבר שהוא רוצה לבקר בישראל".
- רחבה על שמו של לוחם הימ"מ הוותיק רנ"ג פסקל אברהמי ז"ל
- יזומה לזכרה של סגן שיר חג'אג' ז"ל
- הרופא הירושלמי שמורעל על צה"ל
- לזכרו של מלאכי רוזנפלד ז"ל שנרצח בפיגוע ירי
מה התוכניות שלך בעתיד?
"עוד שנה אני אסיים את הצבא ואז אני רוצה לטייל כמו כולם, אני חושב שבהודו ובאירופה ואז לאוניברסיטה בירושלים. אני רוצה לגור פה וללמוד רפואה. למדתי מהצבא שלא משנה כמה קשה, הכל עובר", מסכם הורק. "והכל יהיה בסדר ואנשים יכולים לעשות מה שהם רוצים אם הם רק מאמינים".
