הרופא הירושלמי שמורעל על צה"ל: "אני מעדיף להיות מפקד"

רס"ן במיל' ד"ר אלעד בועז, סמג"ד בגדוד חי"ר של מילואים וכירורג מתמחה בשערי צדק, הוא אולי הרופא שהכי מורעל על צה"ל. ד"ר בועז, בן 35, אחראי בשירות המילואים שלו על כ-600 חיילי גדוד. "כאיש מילואים שמאוד מאמין שצריך לעשות מילואים במדינת ישראל", אומר ל"כל העיר" ד"ר בועז, "אני חושב שהיכולת שלי להשפיע כמפקד על חיילים גדולה יותר מאשר היכולת שלי להשפיע כרופא לפחות בשלב הזה כחיי. כבר כמה שנים טובות שיכולתי להיות רופא אבל אני מעדיף להיות מפקד ולהוביל חיילים. בעיני זה משפיע יותר על החברה. כמפקד יש לי המגע אישי עם כמעט כולם והיכולת להניע חיילים בשגרה ובפעילות, מבצעית היא זכות מדהימה. כרופא יש לך תרומה נקודתית. עיקר התרומה של רופא במילואים היא בשדה הקרב שהיא תרומה שלא תסולא בפז".

• אייסלנד – עולם מהפנט של קרח
• מדריך העסקים הגדול של ירושלים

רס"ן במיל' ד"ר אלעד בועז (צילום: דובר צה"ל)

ד"ר בועז, תושב מושב בר גיורא, במקור משכונת הקטמונים, נשוי ואבא לשני ילדים – בן שלוש ותינוקת בת חצי שנה. את שירותו הצבאי בסדיר הוא עשה ביחידה 931 ובין השאר השתתף בלחימה במבצע חומת מגן בטול כרם ובג'נין.

מהי המשמעות של תרומה בעיניך?
"לתרום זה לתת מעצמך למען משהו גדול יותר. לתת מהזמן האישי שלך ולהשקיע במשהו גדול ממך שזה המדינה והחברה שלנו זה העניין של לתרום. להקריב מעצמך ומהאינדיבידואל שלך . התרומה שאתה מקבל חזרה לאו דווקא מדידה בחומר. אני לא מקבל תגמול נוסף על זה שאני עושה מילואים, מעבר למה שאני אומר לקבל מעבר ליום עבודה. אני מקבל מזה בעיקר ברמה האישית".

ד"ר אלעד בועז בשערי צדק (צילום: פרטי)

איך זה תרם לך ברמת האישית?
"הרבה ממה שאני היום זה בזכות הצבא והתפקידים שעשיתי. היכולת להתמודד עם מצבים ואתגרים ומשברים. היכולת לקבל החלטות. לגעת ולטפל בבני אדם. לאו דווקא כרופא אלא לעזור לחיילים עם כל מיני מצוקות וצרות אישיות. זה מאוד מבגר, מחשל ומוסיף יכולת התמודדות. וזאת הדוגמא האישית שאני רוצה לתת לילדים שלי".

***

• סגן תום פנחסי: "אחרי שבוע וחצי בעזה, ואז אומרים לי 'תשמע תום, דור נהרג'". 
• היוזמה המרגשת והמקורית לזכרה של סגן שיר חג'אג' ז"ל 
• הנס הלא ייאמן: חייה של נויה התינוקת ניצלו ממוות בעריסה

***

איך אתה מצליח לשלב בין ההתמחות, הצבא והמשפחה?
"שנה שעברה עשיתי כ-50 ימי מילואים", מספר ד"ר בועז. "השבוע סיימנו אימון של עשרה ימים והזרוע עוד נטויה. זה אפשרי. עובדה. אבל יש לזה מחירים כמו כל דבר בחיים. עיקר המחיר הוא בבית. בסוף עיקר הנטל נופל על אשתי והילדים שלי, שרואים אותי פחות. וגם לי לא פשוט, אבל אני מבין שזה מספיק חשוב. באופן פרדוקסלי אני מבין שלמרות המחיר שאנחנו משלמים, בגלל שאני פחות נמצא בבית עדיין חשוב לי שהילדים שלי ידעו שזה מספיק חשוב כדי לתת ולתרום ולעשות דברים שהם גדולים מאיתנו".

כשהבת והבן שלך ילכו לצבא, איזה מפקד אתה מאחל להם מאחל להם לפגוש?
"מפקד שהוא קודם כל בנאדם. הדבר החשוב בעיני, ושאני ניסיתי להיות בעצמי זה קודם כל להיות בן אדם טוב. אם המפקד מולו הוא בן אדם טוב אני מאמין שכל השאר יהיה בסדר. אני סומך על המפקדים של צה"ל מבחינה מקצועית וסומך עליהם מבחינה ערכית".

איזה מסר אתה רוצה להעביר לאנשי מילואים?
"בדרך כלל אני מעדיף להתרחק מאור הזרקורים ולא מחפש את זה. הסיבה שהסכמתי להתראיין היא בשביל שאם מישהו יקרא את הכתבה ונמצא במקום בחיים שקשה לו ועמוס לו והוא חושב לוותר על המילואים – אז שלא יוותר. אני מקווה שמשהו ייתן לו מוטיבציה לא לוותר, בעיני זה מאוד-מאוד חשוב לחברה הישראלית ולא רק בשביל להגן על הביטחון שזה דבר בסיסי. הביטחון החברתי שלנו לא פחות חשוב".