במסגרת עצרת '100 ימים בגיהנום' שמתקיימת מאז אתמול בכיכר החטופים בתל אביב, הוקרנה עדותה של גבריאלה ליימברג, תושבת ירושלים, אשר שוחררה משבי החמאס בעזה לפני 47 ימים, ביחד עם בתה, מיאה, אחיה פרננדו, אחותה קלרה ובן זוגה לואיס.
"סביב השעה 10:00 קיבלתי הודעות שאחת מהשכנות כותבת שמנסים להיכנס לבית שלה", מספרת גבריאלה בעדותה. "אנחנו שמענו זכוכיות והבנו ששוברים את החלונות. שמענו יריות בחוץ ובתוך הבית. פחד מוות שהדלת תיפתח וכולנו נמות. הם הוציאו אותנו מהממ"ד והעלו אותנו לטנדר. קודם את מיאה ואותי ואח"כ אספו את קלרה, פרננדו וואיס".
רוצים להישאר מעודכנים?
גבריאלה מוסיפה ומתארת את הימים שהיו בשבי – 53 ימים: "הימים היו נורא ארוכים, המון הפצצות. זה רולטה רוסית שכל רגע זה יכול לקרות. זה היה פחד, בעיקר בלילות".
"הייתה לנו את הכלבה, אז בלילות הייתי עם בלה, חיבקתי אותה", היא מוסיפה ומתארת. "הייתי נשארת ערה ומסתכלת כל הזמן מי נכנס ומי יוצא. היה לי מאוד קשה שמיאה נמצאת בסיטואציה הזאת ורציתי לשמוע עלייה, במיוחד בלילה, שלא יהיה מצב שכולנו ישנים ופתאום מישהו נכנס.
זה סכנה. זה להרגיש כל רגע שזה נגמר. הפחד היה מאוד גדול. גם אסור שידעו שיש פה ישראלים כי העזתים יכולים לבוא ולרצוח אותנו".
לדבריה, "אני לא יכולה לדמיין איך אנחנו יכולים להמשיך להתקיים ולחשוב שנמשיך כחברה ומדינה מבלי שנחזיר את כל החטופים כמה שיותר מהר".
