סמ"ר מייקל דום (22) מנחלאות, גדל על ערכי הציונות ואהבת הארץ. הוא עלה לישראל לבדו מטורונטו קנדה. משאיר אחריו את אימו וארבעת אחיותיו. אביו הציוני שהיה מודל גדול מאוד עבורו נפטר מסרטן כשהיה בן 16 בלבד. הוא התגייס כשהיה בכושר שיא אחרי שהשתתף בנבחרת קנדה באליפות העולם בטריאתלון. בשל הכושר הגופני המפותח שלו רצה להתגייס לסיירת מטכ"ל או לשייטת, אבל למורת רוחו גויס לשריון. במהלך השירות הסדיר היה מפקד טנק בחטיבה 7. כיום הוא עושה מילואים כמפקד טנק בחטיבה 847, והוא סטודנט באוניברסיטה העברית ליחסים בינלאומיים.
- מדריך העסקים הגדול של ירושלים
- בית אבי חי: כל האירועים
מייקל ואימו (צילום: פרטי)
למה היה לך חשוב להתגייס לצבא?
"אבא שלי היה ישראלי שעזב לארה"ב ולאחר מכן לקנדה. באמצע הדוקטורט הוא גויס לנאס"א. בשנת 1967 הוא חזר לישראל והתנדב במלחמת ששת הימים. אחרי המלחמה הוא חזר לקנדה והקים שם חברת לוויינים. הדבר הכי גדול שהוא עשה למען ישראל זה הקמת את שני הלוויינים הראשונים של המדינה בהתנדבות, כיוון שלא היה לישראל כסף לשלם. וכך אנחנו הגענו פעמיים בשנה לארץ בתוך ילדים.
"אני מאוד גאה באבא שלי", מספר דום, "הוא נפטר לפני 5 שנים. גדלתי עם אבא שמגיל אפס דיבר על הצבא. הוא היה נוסע לישראל פעם בשנה למשך חודש לעשות מילואים. אפילו היתה פעם אחת שהוא עבר ניתוח מאוד גדול, וחודש אחר כך הוא התנדב במגן דוד אדום במטולה".
דום מספר על המפגש עם הצעיר הישראלי בקנדה שבעקבותיו הוא בחר להתגייס לצה"ל. "כשהייתי בן , פרסם צעיר מישראל הודעות על עמוד חשמל בקנדה שהוא מלמד עברית", מתארק דום. "לא ידענו מי הוא. אבא שלי ניסה לשכנע אותי הרבה זמן ללמוד עברית, רבנו הרבה זמן על זה, כדי לשכנע אותי הוא אמר לי שבטח הצעיר הזה הוא מפקד טנק. כך הכרנו את גלעד שטוקלמן. הוא היה בטיול של אחרי הצבא בקנדה. ואנחנו התאהבנו בו ואימצנו אותו, גילינו שהוא באמת היה מפקד טנק, קצין בחיל השריון. הוא גר איתנו בתקופה שהיה בקנדה. במלחמת לבנון השנייה גלעד קיבל צו 8 וחזר לארץ למלחמה, כמפקד טנק. שם הוא נהרג. הטנק שלו חטף נ"ט וכמה שנים אחרי זה החלטתי שאני חייב לבוא ולהתגייס בעקבות גלעד ואבא שלי. הייתי בן 11 שגלעד נהרג".
סרן גלעד שטוקלמן ז"ל
אתה בקשר עם המשפחה של גלעד?
"כשהייתי חייל בודד גרתי עם המשפחה של גלעד. זה היה כמו בית עבורי. הם הסתכלו עלי כמו על בן. כשהתגייסתי רוחל'ה, אמא של גלעד כתבה לי 'אתה הדבר הכי עשיר שהשאיר לנו גלעד'. בתור חייל בודד ובעיקר בשריון ובקורס קצינים שאתה בקושי ישן ובקושי חוזר הביתה. בזכות המשפחה של גלעד, הייתי פחות בודד. מישהו דאג לי והיה לי בית. ואפילו היה לי אוטו שהייתי חוזר הביתה. לא הייתי חייל בודד רגיל. זה יותר קל עם תמיכה משפחתית שנותנת לך גב בצבא".
מהן התוכניות שלך לעתיד?
"הקמתי ארגון לחיילים בודדים שאנחנו הולכים לקרוא לו 'צוות מייקי', ביחד עם המרכז לחיילים בודדים הארצי. ראינו שמגיעים חיילים בודדים מכל העולם שלא תמיד מדברים עברית, והם לא מבינים מה זה להיות חייל בארץ ומה זה להיות ישראלי. קודם כל אנחנו עושים איתם שני אימוני כושר קרבי בשבוע, אנחנו עושים שעתיים שיעור על המזרח התיכון, ישראל ועל היחידות שיש בצה"ל. בנוסף, אנחנו עורכים מסע לילי, מתל ערד למצדה, ומחנכים אותם להיות ישראלים, ומה זה אומר להיות חייל ואיך להגיע ליחידות הכי טובות של צה"ל. חשוב לי לעשות את זה עבור חיילים בודדים, לתת להם חוויה חיובית על הצבא, ולהיות ישראלי. אני איבדתי את אבא שלי בגיל 16, אבל יש חבר'ה עם סיפורים הרבה יותר קשים. וזאת המטרה שלי ואנחנו עובדים מאוד קשה על זה".
- הצצה לחייו של גיבור מקומי – עלה לארץ כדי לשרת המדינה ואז הקים את המרכז לחיילים בודדים
- טוראי דניאל דמיטריינקו – עלה מאוקראינה וחולם על קריירה צבאי
- בני דודים מירושלים שגאים לשרת במסייעת של חיל השריון
מייקל עם אביו וגלעד שטוקלמן ז"ל בקנדה (צילום: פרטי)
