ליגת מאמאנט ירושלים יצאה אמנם לפגרת הקיץ שלה, אך אין זה אומר שהאימהות בקבוצות השונות נפרדו האחת מהשנייה עד לתחילת העונה הבאה. העובדה שמרבית השחקניות בכל אחת מהקבוצות מתגוררות באותה השכונה וילדיהן לומדים באותן מסגרות חינוך מובילה למפגשים גם בימים שבהם אין שגרת פעילות קבועה.
מעבר לכך, ישנו גם העניין הקהילתי התנדבותי, כשאחת מאותן מתנדבות היא ריבה קדמי, קפטנית קבוצת גבעת משואה, שבה חברות 14 שחקניות, אשר לפני מספר חודשים קיבלה על עצמה את תפקיד רכזת הקפטניות של כל הקבוצות בירושלים והיא נמצאת בקשר רציף עם הנהלת מאמאנט בעיר.
קדמי היא גם אמא לארבעה ילדים; שלישיית בנות בגיל 13 וילד בן 4. "התפקיד לא מאוד תובעני, וכשעושים משהו באהבה הוא גם נהיה ממש קל", משתפת קדמי, שמציינת כי פרט לליגת מאמאנט היא משחקת כדורשת גם בליגה למקומות עבודה.
את קבוצת גבעת משואה מאמנת אושרת פרננדז, שלקדמי יש עליה רק דברי שבח: "אושרת היא מאמנת בחסד עליון. כל אימון היא מביאה לנו משהו חדש. כל אימון לא דומה לשני. אין לנו חזרה בכלל על האימונים. היא מביאה לנו מוזיקה, עושים זומבה, זה כושר. השנה יחסית עליתי בכושר בהשוואה לשנים קודמות".
מה זה מאמאנט עבורך?
"מאמאנט זה בית שני עבורי. זאת קבוצה חברתית חדשה שהכרתי. אני משחקת כבר ארבע שנים, ממש מהמייסדות, ואני יכולה לומר שזה משהו שמתמכרים אליו, למשחק, לשייכות לקבוצה. מאמאנט נתנה לי להרגיש שייכת למשהו שהוא לא הבית. זה בעצם תחביב, שזה משהו שהוא אקסטרה לבני אדם ובטח לאימהות. אימהות שמות בצד את התחביבים. פתאום מצאתי לעצמי תחביב שפיניתי לו זמן בכוח. זה לא פשוט לאימהות לצאת לאימונים ולמשחקים, ופתאום יש מפגש קפטניות, סיכום שנה, פתיחת שנה. בעלי חוזר בשמונה, שמונה ורבע ואני יוצאת".
מה המסר שלך לנשים שרוצות להצטרף?
"במאמאנט המסר זה שכולן יכולות, לא משנה באיזה גיל או אם אף פעם לא עשית ספורט. כולנו יכולות לנוע והכדורשת הוא לא משחק קשה. השעות של האימונים והמשחקים מותאמים לאימהות. יש הרבה התחשבות וכולנו מאוד מבינות אחת את השנייה. אנחנו נוהגות לכתוב בוואטסאפ של הקבוצה, מצטערת אני לא יכולה בשעה 19:00, אני אמא, ולקרוץ. כי כולנו אימהות".
קבוצת גבעת משואה של מאמאנט ירושלים (צילום: באדיבות ריבה קדמי)
***
***
איך מאמאנט תרמה לך באופן אישי?
"אני מאוד דומיננטית בקבוצה ובמאמאנט, וההערכה העצמית שלי מאוד עלתה. זה נתן לי להרגיש טוב עם עצמי זה כיף. אני מנהלת פה, אני דואגת ואחראית לכולם. כמובן שכולנו ביחד, ולכל הבנות יש תפקידים בקבוצה, אני לא עושה הכל לבד".
איך מאמאנט השפיעה על המשפחה שלך?
"גם המשפחה שלי מרגישה שייכות. הם רואים אותי באימונים, יש לנו טורניר משפחות. הם גם קצת צוחקים עלינו. יש לי משפט שאני אומרת קבוע: בנות לתפוס אז הם קצת צוחקים על המשפט הזה – בנות לתפוס. אבל בזכות המשפט הזה אני מאפסת את הבנות ומאחדת אותן במגרש, תק בנות לתפוס ונגמר".
איך אתן קולטות שחקנית חדשה לקבוצה?
"רק מבחינה חברתית. אם את חמודה, מתוקה וכיף לנו איתך את מוזמנת. באימון הראשון אנחנו רואות אם את מגיבה, צוחקת, אם את נעימה ואם יש אנרגיות חיוביות. סבבה, יאללה תבואי. כרגע אין לנו מקום. אנחנו די מלאות. בגדול, לא היו נשים שרצו להצטרף למאמאנט ולא נמצא להן מקום".
