אחרי קיץ ארוך ומייגע, סוף סוף ליגת העל שלנו חוזרת. בכל שנה אני מתרגש מחדש. אני עוד זוכר את ההתרגשות שליוותה אותי בתקופה הזו בילדותי, כשחיכינו בכיליון עיניים למוסף פתיחת העונה, וניסינו לנבא את ההרכבים ואת התוצאות בסיומה. בימים ההם בחדר שלי היה תלוי הפוסטר של אלי אוחנה, היום הקברניט של משה חוגג ובית"ר. אני רק מדמיין את הילדים של היום, אני לא יודע אם יש להם בחדר פוסטר של ג'וניור אוחנה, מיכאל אוחנה, אבל על אלה שיש – כואב הלב. עוד לא יבש הדבק על הקיר, וכבר הם צריכים לאפסן את הפוסטר.
הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ של "'כל העיר' עדכונים בזמן אמת"
תושבי ירושלים – יש לכם תלונה דחופה או משהו שחשוב לטפל בו? פנו למייל האדום של "כל העיר"[email protected]
בבית״ר חשבו שבאר שבע ״מנחוסים״, אבל כנראה הם לא ידעו עד כמה. הפציעה החמורה של הכוכב הצעיר אוחנה, שגמר את העונה עוד לפני שהיא החלה, היא הבשורה הרעה ביותר שיכולה הקבוצה לקבל, ערב פתיחת העונה.
באופן אישי זה הזכיר לי את הפציעה ההיא של ראובן עטר בברך ב-97', כאשר גם אז נשבר הלב לראות שחקן נפצע לפני שהאוהדים הספיקו ליהנות ממנו.
מדובר בטרגדיה אישית ספורטיבית עבור כל הצדדים: אוהדי בית״ר שסוף סוף מצאו כוכב ירושלמי שאפשר להזדהות איתו, בטח אחרי העזיבה של דוד קלטינס; רוני לוי שבנה את הקבוצה סביב אוחנה המוכשר; משה חוגג שבנה הרים וגבהות של ציפיות סביב הרכש היקר; וכמובן מיכאל אוחנה בעצמו – שסוף סוף הרגיש בבית, אחרי תקופה קשה בנגב, התחבר מצוין לקבוצה ונראה מהשחקנים היותר דומיננטיים לאורך תקופת ההכנה.
אוחנה שיחק מהר, היה מלא מוטיבציה, לקח אחריות, ניגש ללא הרף לכדור, ונתן תחושה שהוא בעל הבית החדש של בית״ר.
עכשיו, כשכל זה נגדע, בית"ר תצטרך למצוא Go-to-guy חדש. במשחקים האחרונים אוחנה הציג ניצוצות שגרמו ללא מעט אנשים להמר עליו כמי שיהיה ״שחקן העונה״.
עידן ורד, זוכרים? הקשר צפוי לחזור בעוד כחודש לכשירות מלאה, ואני מאמין שהוא המחליף שצריך לשבת במשבצת של אוחנה בהרכב. בסגל הקיים הוא השחקן הכי מתאים מבחינת היכולות, הניסיון, והגיל (30), לחזור לכושר שיא ולהוביל את בית״ר לעונה גדולה, כזו שתשכיח את החיסרון של הכוכב הפצוע, ותזכיר לכולם כמה כשרון וכדורגל יש לו ברגליים.
מכל זווית שנסתכל על זה, הפציעה של אוחנה היא מכה כואבת שבית״ר תצטרך להתמודד איתה ולהתאושש ממנה, כדי שלא תשפיע על המשך העונה.
מעוז צור (צילום: מיכל ציפורי)
ככלל, ניסיון לנבא הצלחה או כישלון של בית״ר הוא תמיד הימור מסוכן, בגלל או בזכות האופי המיוחד של הקבוצה, האמוציונלי והרגיש כל כך, שבשנים האחרונות בעיקר עמד לה לרועץ. יחד עם זאת, קשה להתעלם מהרחש ברחוב הירושלמי ומהאווירה המצוינת סביב הקבוצה, שרק מגבירים את התיאבון.
רעב – זו מילת המפתח. בבית״ר יצטרכו לשמר את אותו רעב אצל השחקנים, המחויבות והיכולת הטובה הזו גם במשחקי הליגה, שם הלחץ ידבר, העייפות תתגבר והיריבות יהיו קשות יותר.
כעת, נותרנו עם השאלות החשובות באמת: מי ייכנס לוואקום שנוצר בהרכב?; האם בית״ר צריכה להתחזק בחלק הקדמי?; והאם אוחנה יוכל לחזור להיות אותו השחקן שראינו?
את התשובות נדע בסיום העונה. יאללה בית"ר.
